יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

כנות

אני שואף לכנות.
היא ערך עליון מבחינתי.

אני כל-כך עסוק בה
עד שאני מתחיל להתבלבל
ומחפש אותה מול הסובב אותי.

כך היא מפסיקה להיות אמת
והופכת לרעיון שאני אוהב לחשוב אודות עצמי,
רעיון שמגדיר אותי
כאדם מוסרי, טוב, עליון- ביחס לאחר.

כנות אמיתית
מופנית בצנעה פנימה,
כלפי עצמי.

היא נמצאת בכל דבר,
מחייבת חקירה מתמשכת
ונקיטת פעולה מתאימה.

משם היא מפעפעת אל העולם.
בלי מילים, בלי עקרונות.
כאמת צרופה.

הצעה לתרגול:
התבונן על עצמך במראה למשך חמש דקות רצופות.
ישירות אל תוך העיניים.

העלה נקודה אחת שבה אתה נמנע מכנות מוחלטת בינך לבין עצמך.
הקדש את חמשת הדקות הללו להתבוננות.

אל תשפוט את עצמך ואל תתן למחשבות המתעוררות לחבל בתהליך.

איזו פעולה נדרשת ממך על מנת לקיים את הכנות הזו?
איזו מחשבה מפרידה בינך לבין מימושה של האמת שבתוכך?

זכור את תשובותיך בפעם הבאה שתמצא את עצמך
עסוק בענייניהם של אנשים אחרים.

שבוע טוב,
נזיר בעיר.

יום שני, 5 בספטמבר 2011

כוחו של הרגל

הרגלים מנהלים את חיי.

אני מתמכר אליהם,
כי אני מכור למחשבות החולפות בראשי
ואל התחושה המתחוללת בגופי לאור המחשבה.

אני עסוק בעצמי,
אך מתרחק ממי שאני באמת.

כשאני מוכן להרפות,
המחשבות באות וחולפות.
הגוף רושם תחושה
ולא מתעוררת בי העדפה.

כשההרגל נושר מעלי,
אני נשאר אני.

הצעה לתרגול:
בחן הרגל אחד המלווה את חייך.
נסה להתחקות אחר ההשתלשלות המאפיינת אותו:
  1. לפני התעוררות ההרגל- נסה לגלות מה המחשבה המקורית שחלפה בראשך?
  2. מה הייתה התגובה הפיזית שחווית בעקבות המחשבה?
  3. מהי התגובה הקבועה שלך (ההרגל) שסיגלת במצב זה?
האם בזמן שאתה מקיים את ההרגל שלך אתה בנוכחות מלאה,
או שמחשבותיך נודדות על ציר הזמן בין העבר אל העתיד?

בפעם הבאה שמתעוררת בך המחשבה המקורית,
נסה להתבונן במתרחש ולא לנקוט פעולה.
פשוט להיות נוכח.

האם ההרגל יכול להמשיך ולהתקיים כשאתה בנוכחות מלאה כאן ועכשיו?

נזיר בעיר.


יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

סיבה ותוצאה

כשאני מאמין למחשבות שלי,
הגוף רושם חוויה פיזית מקבילה 
ונותן תקפות לרעיון שחלף לי בראש.

כך אני לומד להאמין לרעיונותי
ומייצר מעגלים של סבל.

כעס.
עצב.
קנאה.
אובדן.
תסכול.
שנאה.

המחשבה שאני מאמין לה- היא הסיבה.
התחושה הפיזית המלווה אותה- היא התוצאה.

סיבה גוררת תוצאה גוררת סיבה.
ומבלי לשים לב,
החיים שלי הופכים לרצף תגובתי.

זה נורא ליפול בפח של מנגנון כל-כך בנאלי.

הצעה לתרגול:
נסה לכעוס, עכשיו!
האם אתה יכול לעשות זאת מבלי להעלות מחשבה שתכעיס אותך?

נסה לקנא, עכשיו!
האם אתה יכול לחוש קנאה מבלי לחשוב על משהו שמעורר בך את התחושה?

האם אתה יכול לחוות תחושות מבלי להאמין למחשבותיך?

אם תצליח להשתחרר משליטת המחשבות שלך,
אולי גם יש סיכוי שתחווה פחות סבל?


שבוע טוב,
נזיר בעיר.