‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רגשות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 5 בספטמבר 2011

כוחו של הרגל

הרגלים מנהלים את חיי.

אני מתמכר אליהם,
כי אני מכור למחשבות החולפות בראשי
ואל התחושה המתחוללת בגופי לאור המחשבה.

אני עסוק בעצמי,
אך מתרחק ממי שאני באמת.

כשאני מוכן להרפות,
המחשבות באות וחולפות.
הגוף רושם תחושה
ולא מתעוררת בי העדפה.

כשההרגל נושר מעלי,
אני נשאר אני.

הצעה לתרגול:
בחן הרגל אחד המלווה את חייך.
נסה להתחקות אחר ההשתלשלות המאפיינת אותו:
  1. לפני התעוררות ההרגל- נסה לגלות מה המחשבה המקורית שחלפה בראשך?
  2. מה הייתה התגובה הפיזית שחווית בעקבות המחשבה?
  3. מהי התגובה הקבועה שלך (ההרגל) שסיגלת במצב זה?
האם בזמן שאתה מקיים את ההרגל שלך אתה בנוכחות מלאה,
או שמחשבותיך נודדות על ציר הזמן בין העבר אל העתיד?

בפעם הבאה שמתעוררת בך המחשבה המקורית,
נסה להתבונן במתרחש ולא לנקוט פעולה.
פשוט להיות נוכח.

האם ההרגל יכול להמשיך ולהתקיים כשאתה בנוכחות מלאה כאן ועכשיו?

נזיר בעיר.


יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

סיבה ותוצאה

כשאני מאמין למחשבות שלי,
הגוף רושם חוויה פיזית מקבילה 
ונותן תקפות לרעיון שחלף לי בראש.

כך אני לומד להאמין לרעיונותי
ומייצר מעגלים של סבל.

כעס.
עצב.
קנאה.
אובדן.
תסכול.
שנאה.

המחשבה שאני מאמין לה- היא הסיבה.
התחושה הפיזית המלווה אותה- היא התוצאה.

סיבה גוררת תוצאה גוררת סיבה.
ומבלי לשים לב,
החיים שלי הופכים לרצף תגובתי.

זה נורא ליפול בפח של מנגנון כל-כך בנאלי.

הצעה לתרגול:
נסה לכעוס, עכשיו!
האם אתה יכול לעשות זאת מבלי להעלות מחשבה שתכעיס אותך?

נסה לקנא, עכשיו!
האם אתה יכול לחוש קנאה מבלי לחשוב על משהו שמעורר בך את התחושה?

האם אתה יכול לחוות תחושות מבלי להאמין למחשבותיך?

אם תצליח להשתחרר משליטת המחשבות שלך,
אולי גם יש סיכוי שתחווה פחות סבל?


שבוע טוב,
נזיר בעיר.

יום חמישי, 4 באוגוסט 2011

אשלית אי השלמות

בתוכי מסתתרת אשליה,
של חוסר.
אי שלמות.

אם יש חוסר, יש בעיה.
ובעיה צריך לפתור.

צריך לקנות, צריך לעשות,
צריך לתקן, צריך לגנות,
צריך לדבר, צריך לטפל.

כשאני לא מאמין לאשליה הזו
אני אוהב את עצמי,
ואת המציאות שבה אני חי.


במילים אחרות,
הבעיה היחידה שיש לי,
היא האמונה שיש בעיה.


הצעה לתרגול:
התמקד במחשבות שהגשמתן תביא לך אושר.

כעת נסה לחבר אותן למחשבות / אמונות החוסר המתקיימות מתחת,
ולחפש את מנגנון ה- "שלמות / אי שלמות" המתקיים בינהן.

לדוגמא:
מחשבת שלמות-זוגיות תגרום לי להרגיש שלם ומאושר- אני רוצה זוגיות!
מחשבת אי שלמות- כשאני לבד (כמו שאני כרגע)- אני לא שלם, אני חסר, אין לי משהו שיש לאחרים...

האם תחושת אי השלמות נעימה לך? או שהיא גורמת לך סבל?

מי היית בלי האשליה הזו שמשהו חסר לך?
מושלם? שמח? מאושר?

אולי זה מי שאתה באמת?
מושלם.

נזיר בעיר.


יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

שקט

כל היום אני בעשייה.
עובד,
לומד,
נוסע,
אוכל,
מטפל.

כשאני לא בעשייה,
אני חושב על כל אותם דברים שעוד נותרו לי לעשות.

עכשיו אני מותש,
מחפש שקט.

מאמין שהוא יגיע כשאקח חופש מעשייה.

לכן אני מחפש אותו בחוץ.
ביוון, בהודו, בצימר בגליל.

אני שוכח שהשקט האמיתי זמין עבורי בכל רגע נתון.
בכל פעולה.

הוא נמצא בתוכי.
הוא מי שאני באמת.

הצעה לתרגול:
בחר פעולה אחת שאתה מקיים באופן קבוע.
אפשר ורצוי לבחור פעולה מאתגרת, בעלת אופי רעשני או מתיש.
המשך לעשותה כרגיל.

נסה להתבונן על עצמך ועל הפעולה מבחוץ.
האם אתה מסוגל לעשות זאת?
לראות את עצמך מבחוץ?

אם כן,
מיהו זה שמצליח לבודד את עצמו מהסיטואציה ולהתבונן על המתרחש?
האם גם בו יש את אותן תחושות של לחץ / קושי / אתגר?

או שאולי יש בו שקט אינסופי?


נזיר בעיר.

שלח לי שקט- מילים יונה וולך

(השקט שלך כבר פה)

יום ראשון, 31 ביולי 2011

נשימה

נשימה מתרחשת בתוכי מעצמה.
היא תוחמת את מעגל חיי הפיזיים.

השאיפה הראשונה,
התחילה את חיי הגוף שלי.

הנשיפה האחרונה,
תחתום אותם.

כמו כתובית בתחתית הסרט,
הנשימה מתרגמת את סיפור חיי.


מקבילה ושקטה,
היא מציעה לי חיווי.
ססמוגרף.


כשאני מתוח, היא קצרה.
כשאני רגוע, היא שלווה ועמוקה.
כשאני מפחד, היא מוחזקת בבטן.

היא שם כל הזמן.
מדברת אלי בדרכה,
מזכירה לי שאני בתגובתיות למתרחש סביבי.

כל שנותר הוא להקשיב.

הצעה לתרגול:
נסה לערוך קישורים בין המחשבות החולפות בראשך, לבין התחושות הפיזיות בגוף.
מה קורה לנשימה שלך בזמן הזה?

האם האיכות שלה נשארת באותה דרגת יציבות לאורך כל שעות היום?
או שהיא משתנה יחד עם תחושות הגוף והמחשבות?

אולי היא מאותתת לך כשאתה שרוי בקונספציה?
אולי היא מרמזת לך כשאתה נסחף לתוך סיפור ומתעלם מהמציאות שסביבך?
אולי היא עדות לכך שאתה בתגובתיות?

נסה לעקוב אחריה במשך השבוע הקרוב.

נסה להקשיב.

שבוע טוב,
נזיר בעיר.





יום שישי, 29 ביולי 2011

אהבה

יש בתוכי אהבה.
אינסופית.

אין לה העדפה,
אין בה תנאי.

היא עומדת בבסיס הקיום שלי.

ברגעי בלבול,
אני חושב שהאהבה היא אותה תחושה שאני מרגיש כלפי יקיריי:
בן או בת זוג,
בני משפחה,
חברים,
חיות...

אבל האהבה הזו אינה מושלמת.
היא ניזונה ממחשבות שאני אוהב לחשוב אודות היקרים לי,
והאיכות שלה תקבע בהתאם למחשבות שיש לי עליהם ברגע נתון.
לכן היא לא יכולה להיות יציבה, אינסופית וללא תנאי...

אהבת אמת,
היא אהבה פנימית.

היא נמצאת בתוכי,
כל הזמן
ואינה תלויה באיש.

כשאני מחובר אליה,
אני אוהב כל מה שנקרה בדרכי.
ללא העדפה.

הצעה לתרגול:
שכב על הגב.
הבט בשמיים.
ידיים פרוסות לצדדים, ורגליים מפוסקות.

צלול עם המבט אל האינסוף של הרקיע.
תן זמן להתבססות בתחושה המתעוררת בתוכך.

זמן לדמיונך את דמויותיהם של יקיריך- זה אחר זה.
אהובים, בני משפחה, חברים.
הרגש את הלב נפתח והאהבה מתעצמת.

בשלב הבא,
צרף אל הזכרון, אדם שנתקלת בו לאחרונה ועורר בך חמלה:
קופאית בסופר, קבצן או כל אדם שנחרט בזכרונך.
נסה לדמיין את האינסוף השמיימי מכיל גם אותו ועוטף אותו באהבה.

כעת נסה לצרף לתמונה אדם שפגע בך או אפילו אוייב שנוא.
האם תוכל למצוא מקום גם בשבילו?

האם יכול להיות שהאהבה שלך היא לא רק שלך?
האם יכול להיות שהיא אוניברסלית ושכולנו חלק מאותה הוויה?

מוקדש באהבה לשבת.
נזיר בעיר.




יום חמישי, 28 ביולי 2011

אין תגובה

משיכה - דחיה,
שתי תגובות המנהלות את חיי.

כמשהו נעים לי או מוצא חן בעיני,
אני רוצה להתקרב אליו.

כשמשהו דוחה אותי, כואב לי, מגעיל אותי,
אני רוצה להתרחק ממנו.

כשאני בתגובה, אני מפגין העדפה.
אני מתייחס למתרחש סביבי כאל המקור,
וגוזר על עצמי להיות מושפע.


עכשיו גם מתעוררת בי תחושה פיזית,
מענגת או דוחה,
שנותנת תקפות לרעיון שעבר לי בראש.

כשאני בתגובה,
אני מתבסס באמונה שהאושר שלי
תלוי במשהו חיצוני.

פעולה טהורה,
אינה מתעסקת במשיכה ודחיה,
היא ננקטת משום שצריך לפעול.
בפשטות.

הצעה לתרגול:
עקוב אחר התגובות המלוות אותך לאורך היום.
למה אתה נמשך?
ממה אתה נמנע?

נסה לברר מה המחשבות המתעוררות בך בזמן תגובה.
נסה לזהות את התגובות הפיזיות בגוף.

איך תרגיש אם לא תשיג את מה שאתה נמשך אליו?
איך תרגיש אם הדבר ממנו אתה מנסה להמנע יהפוך לחלק מהחיים שלך בניגוד לרצונך?
האם האושר שלך תלוי בזה?

התבונן במים.
שומרים על מהותם האמיתית תוך זרימה עם כל מה שנקרה בדרכם.
קבל מהם השראה.


נזיר בעיר.

יום שלישי, 26 ביולי 2011

שינוי

שינוי הוא אחד מחוקי היסוד
שכדאי להפנים.

הכל נתון לשינוי.
דבר לא נשאר לנצח.

הטבע משתנה,
אנשים משתנים,
הגוף משתנה.

כשאני מתנגד לשינוי,
נאחז ברעיון שדברים צריכים להשאר,
אני מפתח פחד ממה שעשוי לקרות בעתיד.

אני מתנגד לטבע הדברים.


הצעה לתרגול:
עקוב אחר השינויים הנקרים בדרכך לאורך יום שלם.
איך אתה מגיב אליהם?

בחר שינוי אחד שמטריד אותך ומעורר בך התנגדות.
מה לא היית רוצה שישתנה לעולם?

נסה לחפש את הפחד המסתתר בתוך ההתנגדות לשינוי.

איפה ממוקם הפחד הזה?
במציאות או בעולם המחשבות שלך?
בעתיד הדמיוני, או ברגע הזה?

כעת,
התבונן על עץ.
על הגזע המתרחב, הענפים המסתעפים, העלים המבצבצים ונושרים.
האם יש לך בעיה להכיר בכך שטבעו להשתנות כל הזמן?

פגוש את חוקי הטבע המתקיימים בתוכך.






יום שני, 25 ביולי 2011

העדפה


העדפה היא מחשבה.

יש העדפה המקדמת אותי בחיים,
היא מאפשרת לי לקחת צעד קדימה, להיות אדם טוב יותר.

ויש העדפה המתווכחת עם המציאות ומבקשת חיים אחרים מאלו שיש לי:
אני מעדיף למצוא זוגיות, ולא להשאר לבד.
הייתי צריך להיות מפורסם, איך זה שעוד לא גילו אותי?!
מגיע לי יותר.

העדפה שכזו היא רצון להיות במקום אחר,
היא אינה מקבלת את ההווה כמו שהוא.

כשאני מעדיף אשליה,
אני נודד עם המחשבות אל עבר העתיד.
אל מציאות דמיונית אחרת ממה שיש כרגע.

אבל היות ובתוכי אני מבין את הפער,
מתעורר בי סבל.

אם אוכל לוותר על העדפותי הכוזבות,
ולחיות ברצון בהווה.
האם נשאר מקום לסבול בו?

הצעה לתרגול:
נסה לאבחן את העדפותיך לאורך יום שלם.
כמה מתוכן הן העדפות "יעילות"?
איך אתה מקדם את עצמך דרכן?

כמה מתוכן הן העדפות פנטזיונריות,
המספקות לך אשליה שהאושר שלך נמצא בעצם הגשמתן?

איך אתה מרגיש כשאתה נודד להעדפות שכל-כך רחוקות ממך?
זה גורם לך לאושר או לסבל?

נזיר בעיר.

יום חמישי, 21 ביולי 2011

מערכת יחסים. הצמדות.

כשאני רוצה מישהו,
או כשאני רוצה משהו ממישהו,
מתחילה מערכת יחסים המקבילה לאינטראקציה מול האדם שפגשתי.
זוהי מערכת היחסים שלי עם עולם המחשבות שבתוכי - ביחס אליו.

זה אני מול אובייקט.

אם אשיג את האובייקט אני אשמח.
אם לא, אהיה אומלל.

במילים אחרות- אני בהצמדות,
נקשרתי לאובייקט ועכשיו אני מפחד לאבדו,
או שאני מפחד שלא אצליח להשיג אותו.

זהו פוטנציאל הסבל המסתתר מאחורי כל קשר.

הצעה לתרגול:
נסה לעקוב אחר קשר אחד שיצרת ועורר בך רגשות כואבים.
נסה למצוא את מקור הפחד שלך ביחס לאותו אדם.
נסה להבין למה אתה נצמד.

האם יכול להיות שההצמדות שאתה חש מתקיימת רק בעולם המחשבות שלך?

אם כן, אולי יש לך הזדמנות לתרגל הרגלי חשיבה אחרים שיאפשרו לך להשתחרר מתחושת הסבל...

נזיר בעיר.


יום שלישי, 19 ביולי 2011

אוהב - לא אוהב

אני אוהב אותך כשאני שומע ממך דברים שאני אוהב לשמוע.
אני אוהב אותך אפילו יותר כשההתנהגות שלך מתאימה לרעיונות שיש לי בראש.
עכשיו המחשבות שלי אודותיך מתוקות ונעימות לי.
כמה כיף לאהוב אותך.

אני לא אוהב אותך כשאני שומע ממך דברים שאני לא אוהב לשמוע.
וזה הכי מעצבן כשההתנהגות שלך מנוגדת למה שאני רוצה שיקרה.
עכשיו המחשבות שלי מתסכלות אותי ואין בי אהבה אליך.
אני שונא אותך.

אולי האהבה והשנאה שאני רוכש לאנשים אינה קשורה בכלל למערכת היחסים שיש לי איתם?
אולי היא קשורה רק למערכת היחסים שיש לי עם המחשבות שלי...?

הצעה לתרגול:
בפעם הבאה שאתה נפגש עם מישהו,
בחן את הריאקציה המחשבתית שלך.

התבונן בזה מנקודת מבט של עדות- מבלי להתערב או לשלוט במצב.


האם אתה אוהב את המחשבות שלך ביחס לאותו אדם, או לא...?
עם מי אתה מנהל מערכת יחסים בשלב הזה?


נזיר בעיר.





יום שני, 18 ביולי 2011

הצמדות. פחד. שליטה. סבל.

זה מתחיל כשאני נצמד.
אני נצמד לקונספט שעבר לי בראש והתחלתי להאמין לו.
אם הרעיון הזה יפגוש את המציאות בצורה שונה מהתכנית המקורית שלי- אני ארגיש סבל.

יכול להיות שבפועל כלום לא ישתבש בתכנית,
אבל בתוכי מתחיל לנבוט הפחד...
פחד מכך שמשהו עלול להשתבש.

ואז אני מחפש שליטה.
כדי להשאיר או להחזיר את הדברים למקומם- כמו שרציתי אותם מלכתחילה.

מבלי לשים לב אכנס לפעולה ואעשה הכל כדי שהדברים יקרו כרצוני.

פתאום אני כבר לא בהרמוניה.
אני במתח.
מתווכח עם המציאות.
נודד בעולם של רעיונות שלקחו אותי אל עתיד דמיוני,
וגזרו עלי סבל.

הצעה לתרגול:
בחר נושא אחד שמטריד אותך.
קח דף ועט וענה על השאלות הבאות.
לא מומלץ לענות בעל-פה.

נסה לפרק את המנגנון מהסוף להתחלה:
  1. מה הנושא שמטריד אותך?
  2. מה אתה עושה כדי לשלוט בעניין שיסתדר לפי רצונך?
  3. איך אתה מרגיש כשאתה חושב על כך שתאבד שליטה במצב?
  4. מה אתה מפחד לאבד / מה אתה מפחד שלא תצליח להשיג ביחס לנושא?
  5. מה הייתה המחשבה הבסיסית שהאמנת לה וניסית לשמר?
  6. האם אתה עדיין מאמין למחשבה הזו?
  7. איך היית מרגיש אם היית יכול להניח למחשבה הזו?
נזיר בעיר.

יום שבת, 16 ביולי 2011

אני קיים משמע אני חושב

מחשבה עולה בתוכי וחולפת הלאה- זה טיבה.
כשהיא מתעוררת, אני מנכס אותה לעצמי וטוען שאני הוא זה שיצר אותה- שחשב אותה.
אני מרגיש כך מפני שלצד המחשבה קיימת תחושה פיזית.

היות וברב שעות היום אני מזדהה עם הגוף שלי,
התחושה הפיזית- לצד המחשבה,
גורמת לי להרגיש שהמחשבה היא אמיתית- שהיא שלי ורק שלי.

אבל אם אנסה לנבא מה תהיה המחשבה הבאה שלי,
סביר להניח שלא אצליח לדעת.

אם אנסה להפסיק לחשוב ולו לדקה אחת בלבד,
לא אצליח גם במשימה הזו.

המחשבות אינן שלי.
הן חולפות בתוכי כמו ענן שחולף בשמיים.
הן באות והולכות ומחליפות אחת את השניה.

לא ניתן לחשוב שתי מחשבות בו זמנית.
הן מהירות ונצמדות אחת אל חברתה לפי הקשרים מתוך סיפור החיים הפרטי של כל אדם.

הצעה לתרגול:
שב למשך חמש דקות ללא הסחת דעת (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...)
נסה לאתר את המחשבות המתעוררות בתוכך ואפיין אותן בשם "מחשבה".

בכל פעם שמתעוררת מחשבה, אל תתמסר לחשיבה שלה- רק קרא לה בשם "מחשבה" וחפש את הבאה אחריה.

נסה לאתר בכל פעם את המחשבה המקורית ממנה התחילה השרשרת האסוציאטיבית ואל תתמסר לרצף המחשבות.

עכשיו, כשאתה עד להתרחשות המחשבתית הדינאמית הזו,
עשה עם עצמך את החשבון- האם יכולת לעקוב אחרי קצב הופעת המחשבות?
האם הצלחת להבין מאיפה הן צצו ולאן הלכו?
האם הייתה לך שליטה עליהן?

האם אתה עדיין משוכנע שזה אתה שמייצר אותן בעצמך...?

נזיר בעיר

יום שישי, 15 ביולי 2011

אני וגופי

כשאני אומר "אני", היד מצביעה על הגוף.
כשאני חושב על עצמי, אני מדמיין תמונה של הגוף שלי.

כשנולדתי, קבלתי שם- ומאותו רגע כל ההתייחסות אלי החלה לעבור דרך הגוף.
מכאן גם אני התחלתי להתייחס אל עצמי כאל גוף. כאל אובייקט.
כך מתחיל הבלבול.

אני חושב שאני הוא הגוף הפיזי.
אני חושב כך משום שאני יוצר קשר בין רשמים תחושתיים (פיזיים) המתקיימים כל הזמן בגוף - לבין עולם המחשבות המתקיים במקביל להם:

אני חווה תחושת בחילה פיזית + מופיעה בי מחשבה בנושא פחד = אני (גוף) מפחד
אני חווה תחושת מועקה בחזה + מופיעה בי מחשבה בנושא קנאה = אני (גוף) מקנא
אני חווה תחושת התעוררות מינית + מופיעה בי מחשבה בנושא אהבה = אני (גוף) מאוהב

בגלל שאני מאמין שאני הוא הגוף,
אני מסגל נקודת התייחסות כאל אובייקט חיצוני ומעמיק את האשליה.


תחושת הגוף יכולה להחוות רק בתוך עולם המחשבות.
אבל המחשבות והגוף אינן אותו הדבר.

כשתשומת הלב מופנית החוצה,
המחשבות מסתנכרנות עם הגוף ועם האובייקטים שמחוצה לו.
כך נוצר בלבול כאילו אחד הם.

כל שנותר הוא למקד את תשומת הלב פנימה...
ולגלות מי אני באמת.

הצעה לתרגול:
שב בצורה נוחה לחמש דקות בשקט מוחלט.
נתק כל הסחת דעת חיצונית (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...).

סרוק את איברי הגוף שלך אחד אחד- מכף רגל ועד קצה הקודקוד וחפש את עצמך בתוכם.

שים לב!
החיפוש הוא אחר המהות האמיתית שלך. של מי אתה באמת.
לא של מה שאתה כבר מכיר בתור איברי הגוף הפיזי שלך.
כנס פנימה לתוך כל איבר ואיבר ונסה למצוא בתוכו את מי שאתה באמת.

פרק את הגוף לכמה שיותר גורמים:
האם אתה יכול למצוא את מי שאתה באמת בכפות הרגליים? האם המהות האמיתית שלך נמצאת שם?
האם אתה יכול למצוא את מי שאתה באמת בשוקיים? אולי המהות האמיתית שלך מסתתרת שם?
אולי בשריר הלב?
אולי במוח?

צא למסע שקט בינך לבין עצמך ונסה לגלות איפה אתה נמצא.
אולי תגלה שאתה בכלל לא נמצא בגוף...?

נזיר בעיר.






יום חמישי, 14 ביולי 2011

ההיית או חלמתי חלום

כשאני ער,
כל החושים פועלים ואני חווה את העולם דרכם.
אני קולט רשמים של תמונה, צליל, מגע, טעם וריח ומעבד אותם לכדי חוויה דרכה אני תופס את מה שסביבי.
החושים יוצרים אצלי תחושה של מציאות.

כשאני חולם במצב של שינה רגילה,
אני ממשיך לעבד את החוויות החושיות.
הרי כולנו חווינו לא פעם חלום כל-כך אמיתי, עד כדי בלבול בינו לבין המציאות המוכרת לנו במצב עירות.

מסתבר שתמונה, צליל, מגע, טעם וריח- אינם שמורים רק לשעות העירנות שלנו.
הם חלק אינטגרלי מחוויית הקיום שלנו ודרכם אנו תופסים את העולם ואת מערכת היחסים שלנו מולו.

אם כך, מאיפה הבטחון המלא בכך שהמציאות הנחוות בשעות העירות היא האמת המוחלטת?

הרי במצב של שינה עמוקה, אני לא יודע מי אני ומה אני.
בשינה עמוקה, נטולת חלומות, אני לא יודע אם אני גבר או אישה, ימני או שמאלני, שמן או רזה.

איך זה יכול להיות שבזמן שהתודעה שלי מושבתת ה"אני" המוכר והידוע שלי לא נמצא?
היתכן שכל תפיסת ה"אני" שלי מבוססת רק על מחשבות?
ואם כן, מי אני מעבר לעולם המחשבות? מי אני באמת?

הצעה לתרגול:
שמרו מחברת ועט לצד המיטה שלכם לפני השינה.
כשאתם מתעוררים בבוקר- נסו לאתר את המחשבה הראשונה שעולה במוחכם.
רשמו את המחשבה במחברת.

נסו לחקור מי הוא זה שחשב את המחשבה.
איפה היא נוצרה? ומה הקשר שלה למחשבה הקדומה ביותר "אני".

נזיר בעיר.






עכשיו או לעולם לא

לרזות,
לכתוב רומן,
לצאת ללימודים,
לקום כל בוקר בשש ולהתאמן,
לעשות מדיטציה על בסיס יומיומי... 

אדם חושש לקחת על עצמו מחוייבות לתהליך.
הוא מדמיין את הדרך שעליו לעשות כדי להגיע אל נקודת הסיום המיוחלת ומתייאש לפני שהחל בה.

הוא מאמין למחשבות שמספרות לו כמה זה קשה, תובעני ולא משתלם.
הוא מאמין לסוללת טילי הטורפדו שהכין מתוצרת ביתו במשך שנים:
"אין לי כוח רצון, אני חלש, אני עייף..."

הוא ניזון ממחשבה על עתיד לא ידוע שכל תפקידה לסרס את ההווה בו הוא חי ומתפקד.
הוא רואה את סוף הדרך ומתעלם מאינסוף הרגעים והאפשרויות שעומדים לרשותו לאורכה.

דע להסתפק ברגע הזה ולצעוד צעד קטן בכל פעם.

אם ברצונך לעשות משהו או להיות מישהו- אין לך את הפריווילגיה להניח לספק להתל בך.
כולנו זקוקים לך, שתהיה מי שאתה ושתגשים את תפקידך ומאווייך.

כמו שלא היית מפקיר את מחוייבויותך לאנשים היקרים לך (גם אם אתה עייף ואין לך כח...),
חובה עליך להגשים את ייעודך- ולא עבור עצמך, אלא בשביל עולם טוב יותר.


הצעה לתרגול:
בחר דבר אחד שהיית רוצה לעשות.
באותו רגע שבחרת את הנושא- הנח לכל מחשבה עתידית אודות ההישג בו אתה חפץ.
אל תחלום על העניין בהקיץ, אל תפנטז ואל תחליש את רוחך.
אם מתעוררת מחשבה בנושא, צפה בה בסלחנות והמשך בחייך מבלי ללבות אותה.

התחייב לעניין עליו החלטת למשך 30 יום ברציפות.
דבוק בו יום יום והשתדל לעשותו בשעה קבועה (ככל הניתן).
אם החמצת יום אחד, אל תתעסק בזה, אל תנתח את זה ואל תשפוט את זה.
המשך הלאה- אל היום הבא.

השתדל לא לספר לאיש על המעשה, או למעט במעגל המשתתפים.
המעט בדיבור, הרבה בעשייה.

נזיר בעיר.



יום שבת, 9 ביולי 2011

עבר XXX עתיד

המוח אוהב לחשוב.
אם חושבים על זה... זה מה שהוא עושה. חושב.

אני אוהב לחקור את המחשבות האלה.
לנסות להבין מה הן עושות שם, מאיפה הן מגיעות ולאן הן הולכות?

לדוגמא, אני אוהב למקם אותן על ציר זמן.
בתור פנטזיונר, אני אוהב לחשוב על העתיד.
בתור נוסטאלגיונר, אני מאוווד אוהב להעלות זכרונות מהעבר.
והאמת, אני לא חושב שאני היחיד שעושה את זה.

נראה לי שרב המין האנושי עושה בדיוק את זה.
לוקח מחשבות מתוך העבר ומשכפל אותן אל תוך העתיד.

חיות לעומתנו זכו במתנה נפלאה, אין להן את היכולת לחשוב קדימה / אחורה כמונו.
הן, להבדיל מאתנו, חיות בזמן הווה.

אז הנה מחשבה:
אם אני נמצא פיזית במקום אחד- ותמיד בזמן הווה,
למה הראש שלי נמצא תמיד במקום אחר?

האם יכול להיות שהעובדה שהמחשבות שלי נעות מהעבר אל העתיד גורמות לי לסבל?
אולי שם בדיוק מסתתרות כל אותן מחשבות שמעלות רגשות אשם מן העבר, הערכה עצמית ירודה שמקורה בשיפוט עצמי על דברים שעשיתי, חרדה מעתיד לא ידוע או חרדה לאבד משהו שכבר יש לי ואני חושש לחיות בלעדיו...?

מחשבות עבר / עתיד לא מאפשרות לי להיות נוכח ב- 100% במקום אחד ובזמן הווה...
ואם הייתי יכול למצוא דרך להתידד עם ההווה שלי, אולי לא הייתי ממהר כל-כך להמירו בתחליפים זולים:
העבר- שפג תוקפו.
והעתיד- שלא באמת ידוע.

המלצה לתרגול:
כל פעילות יכולה לתת עוגן של זמן הווה.
ניתן לתרגל את זה בכל זמן ובכל מקום:
בנהיגה, במקלחת, בהליכה, בזמן האוכל- איפה שרק תרצו. רק תתמקדו. וכשאתם מאבדים את הריכוז בפעולה, תחזירו אותו בעדינות ובאהבה ללא שיפוט עצמי. בהתחלה תוכלו להשמיע לעצמכם מחשבה שתלווה אתכם לאורך כל הפעולה ותעזור לכם להשאר נוכחים בזמן הווה.
לדוגמא:
אני שוטף עכשיו את הכלים, אני שם סבון על הספוג, אני מעביר את הספוג על הצלחת, אני שוטף את הסבון מהצלחת...

תנו לפעולה המתבצעת להיות אחת ויחידה. תנו לה את הכבוד המגיע לה ותהיו איתה בנוכחות מלאה.

בטוח שתגבירו את המודעות שלכם לפעילות אותה אתם מבצעים ותהיו מקצועיים יותר ומדוייקים יותר.

זאת מדיטציה. היא לא חייבת להיות על כרית עם בגדים לבנים ובישיבת לוטוס.
מדיטציה היא נוכחות ברגע הזה, כשהמחשבה לא לוקחת אותנו אחורה וקדימה על ציר הזמן.
מדיטציה היא זמן הווה.

נזיר בעיר.