שנאת חינם

כשאני לא אוהב,
אני לא אוהב את המחשבות שלי.
הן מטרידות את מנוחתי.

פתאום אני גם לא אוהב את התחושה בגוף שלי.

הבלבול גורם לי להסתכל החוצה,

להאשים מישהו או משהו חיצוני לי בתחושות שאני מרגיש,

ולא לבדוק את מה שבתוכי.

מתחיל מבפנים, 

אחר כך יוצא החוצה.

חורבן הבית.

הצעה לתרגול:

בחר אדם שאתה סולד ממנו. לא אוהב. אפילו שונא.

מה התחושות העוברות בגופך כשאתה נזכר בו?

איך היית מגדיר את המחשבות שלך ביחס אליו? נעימות/מטרידות?

האם השנאה שאתה חש כלפי האדם הזה מתקיימת בעוד מקום חוץ מאשר בראש שלך?

איפה השנאה הזו נעצרה?

האם שמרת אותה לעצמך ובדקת את עולמך?

או שאולי אתה מדבר עליו רעות?

אולי אתה מנסה להתנקם בו באיזושהי דרך?

מה המרחק בין השנאה שבמחשבה,

לבין הפעולה?

נזיר בעיר.