אלימות

יש לי רעיון "מהי אלימות",

וסביבו מתנסחת דעה.

אני נגד אלימות.

אני נגד אלימות פיזית,

אני נגד כיבוש ודיכוי,

אני נגד אלימות מילולית.

אני יודע לזהות ולהוקיע אלימות,

כשהיא תואמת את הרעיונות שיש לי בראש,

כשהיא מתנגשת עם עולם הערכים שלי.

כשיש לי עמדה.

וכך אני יושב בארוחת ערב,
משוחח עם חברים על הקטל בדרכים.
מגנה את האלימות בבתי הספר,
לוקח עוד ביס מהפרה העסיסית שמונחת מתה אצלי בצלחת.
עושה הפסקת סיגריה מפנקת ומזהמת לפני הקינוח,
וחוזר לדבר על הכיבוש.

אלימות היא אלימות.
יש לה הוויה קטלנית.

הצעה לתרגול:
בחן את עצמך.
כמה אתה מדבר על אלימות,
וכמה אתה מקיים אלימות?

מתי הפרספקטיבה שלך משתנה
ואתה מפסיק להבחין שמתקיימת אלימות?
שאתה לוקח בה חלק.

כמה אלימות אתה מפנה כלפי עצמך לאורך היום?
במזון שאתה בוחר להכניס לגוף.
בעשן, בסמים, באלכוהול שאתה צורך.
במערכות יחסים שאתה מקיים.
במחשבות שיש לך כלפי עצמך.

האם דעותיך הנחרצות נגד האלימות שבחוץ
לא ראויות לאותה מידה של רצינות כשמדובר בתוכך?
בגופך.
בנשמתך.

בשלב הבא,
חדל למשך יומיים מלדבר על אלימות,
בכל פעם שמתעורר בך הנושא,
הקדש זמן לחקירת האלימות שאתה מקיים כלפי עצמך
ולפירוקה מנשקה.

נזיר בעיר.