מזון

מערכת העיכול הופכת מזון

לתאי גוף.

מה שאני מכניס לגוף שלי,

הופך להיות הגוף שלי.

איזה מין גוף אני רוצה שיהיה לי?

הצעה לתרגול:

קנה בקבוק ליטר וחצי קוקה-קולה / דיאט קולה.

פתח את פית הדלק של מכוניתך ומזוג את תכולת הבקבוק פנימה.

שבת צלולה,

נזיר בעיר.

הצמדות. פחד. שליטה. סבל.

זה מתחיל כשאני נצמד.
אני נצמד לקונספט שעבר לי בראש והתחלתי להאמין לו.
אם הרעיון הזה יפגוש את המציאות בצורה שונה מהתכנית המקורית שלי- אני ארגיש סבל.

יכול להיות שבפועל כלום לא ישתבש בתכנית,
אבל בתוכי מתחיל לנבוט הפחד...
פחד מכך שמשהו עלול להשתבש.

ואז אני מחפש שליטה.
כדי להשאיר או להחזיר את הדברים למקומם- כמו שרציתי אותם מלכתחילה.

מבלי לשים לב אכנס לפעולה ואעשה הכל כדי שהדברים יקרו כרצוני.

פתאום אני כבר לא בהרמוניה.
אני במתח.
מתווכח עם המציאות.
נודד בעולם של רעיונות שלקחו אותי אל עתיד דמיוני,
וגזרו עלי סבל.

הצעה לתרגול:
בחר נושא אחד שמטריד אותך.
קח דף ועט וענה על השאלות הבאות.
לא מומלץ לענות בעל-פה.

נסה לפרק את המנגנון מהסוף להתחלה:

1. מה הנושא שמטריד אותך?
2. מה אתה עושה כדי לשלוט בעניין שיסתדר לפי רצונך?
3. איך אתה מרגיש כשאתה חושב על כך שתאבד שליטה במצב?
4. מה אתה מפחד לאבד / מה אתה מפחד שלא תצליח להשיג ביחס לנושא?
5. מה הייתה המחשבה הבסיסית שהאמנת לה וניסית לשמר?
6. האם אתה עדיין מאמין למחשבה הזו?
7. איך היית מרגיש אם היית יכול להניח למחשבה הזו?

נזיר בעיר.

אני וגופי

כשאני אומר "אני", היד מצביעה על הגוף.
כשאני חושב על עצמי, אני מדמיין תמונה של הגוף שלי.

כשנולדתי, קבלתי שם- ומאותו רגע כל ההתייחסות אלי החלה לעבור דרך הגוף.
מכאן גם אני התחלתי להתייחס אל עצמי כאל גוף. כאל אובייקט.
כך מתחיל הבלבול.

אני חושב שאני הוא הגוף הפיזי.
אני חושב כך משום שאני יוצר קשר בין רשמים תחושתיים (פיזיים) המתקיימים כל הזמן בגוף - לבין עולם המחשבות המתקיים במקביל להם:

אני חווה תחושת בחילה פיזית + מופיעה בי מחשבה בנושא פחד = אני (גוף) מפחד
אני חווה תחושת מועקה בחזה + מופיעה בי מחשבה בנושא קנאה = אני (גוף) מקנא
אני חווה תחושת התעוררות מינית + מופיעה בי מחשבה בנושא אהבה = אני (גוף) מאוהב

בגלל שאני מאמין שאני הוא הגוף,
אני מסגל נקודת התייחסות כאל אובייקט חיצוני ומעמיק את האשליה.


תחושת הגוף יכולה להחוות רק בתוך עולם המחשבות.
אבל המחשבות והגוף אינן אותו הדבר.

כשתשומת הלב מופנית החוצה,
המחשבות מסתנכרנות עם הגוף ועם האובייקטים שמחוצה לו.
כך נוצר בלבול כאילו אחד הם.

כל שנותר הוא למקד את תשומת הלב פנימה...
ולגלות מי אני באמת.

הצעה לתרגול:
שב בצורה נוחה לחמש דקות בשקט מוחלט.
נתק כל הסחת דעת חיצונית (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...).

סרוק את איברי הגוף שלך אחד אחד- מכף רגל ועד קצה הקודקוד וחפש את עצמך בתוכם.

שים לב!
החיפוש הוא אחר המהות האמיתית שלך. של מי אתה באמת.
לא של מה שאתה כבר מכיר בתור איברי הגוף הפיזי שלך.
כנס פנימה לתוך כל איבר ואיבר ונסה למצוא בתוכו את מי שאתה באמת.

פרק את הגוף לכמה שיותר גורמים:
האם אתה יכול למצוא את מי שאתה באמת בכפות הרגליים? האם המהות האמיתית שלך נמצאת שם?
האם אתה יכול למצוא את מי שאתה באמת בשוקיים? אולי המהות האמיתית שלך מסתתרת שם?
אולי בשריר הלב?
אולי במוח?

צא למסע שקט בינך לבין עצמך ונסה לגלות איפה אתה נמצא.
אולי תגלה שאתה בכלל לא נמצא בגוף...?

נזיר בעיר.

עכשיו או לעולם לא

לרזות,
לכתוב רומן,
לצאת ללימודים,
לקום כל בוקר בשש ולהתאמן,
לעשות מדיטציה על בסיס יומיומי... 

אדם חושש לקחת על עצמו מחוייבות לתהליך.
הוא מדמיין את הדרך שעליו לעשות כדי להגיע אל נקודת הסיום המיוחלת ומתייאש לפני שהחל בה.

הוא מאמין למחשבות שמספרות לו כמה זה קשה, תובעני ולא משתלם.
הוא מאמין לסוללת טילי הטורפדו שהכין מתוצרת ביתו במשך שנים:
"אין לי כוח רצון, אני חלש, אני עייף..."

הוא ניזון ממחשבה על עתיד לא ידוע שכל תפקידה לסרס את ההווה בו הוא חי ומתפקד.
הוא רואה את סוף הדרך ומתעלם מאינסוף הרגעים והאפשרויות שעומדים לרשותו לאורכה.

דע להסתפק ברגע הזה ולצעוד צעד קטן בכל פעם.

אם ברצונך לעשות משהו או להיות מישהו- אין לך את הפריווילגיה להניח לספק להתל בך.
כולנו זקוקים לך, שתהיה מי שאתה ושתגשים את תפקידך ומאווייך.

כמו שלא היית מפקיר את מחוייבויותך לאנשים היקרים לך (גם אם אתה עייף ואין לך כח...),
חובה עליך להגשים את ייעודך- ולא עבור עצמך, אלא בשביל עולם טוב יותר.


הצעה לתרגול:
בחר דבר אחד שהיית רוצה לעשות.
באותו רגע שבחרת את הנושא- הנח לכל מחשבה עתידית אודות ההישג בו אתה חפץ.
אל תחלום על העניין בהקיץ, אל תפנטז ואל תחליש את רוחך.
אם מתעוררת מחשבה בנושא, צפה בה בסלחנות והמשך בחייך מבלי ללבות אותה.

התחייב לעניין עליו החלטת למשך 30 יום ברציפות.
דבוק בו יום יום והשתדל לעשותו בשעה קבועה (ככל הניתן).
אם החמצת יום אחד, אל תתעסק בזה, אל תנתח את זה ואל תשפוט את זה.
המשך הלאה- אל היום הבא.

השתדל לא לספר לאיש על המעשה, או למעט במעגל המשתתפים.
המעט בדיבור, הרבה בעשייה.

נזיר בעיר.

הנזיר והמאזדה

פרארי אין.
כנראה שגם לא תהיה.
לפחות לא בצורה של אוטו...

אני כאן כדי לשקף את החיים, ואת עולם המחשבות החולף בתוכי.
הבלוג הזה עומד לרשות כל מי שסקרן מספיק לשאול שאלות ולגלות את טבעו האמיתי.

אני עובד באמצעות הגוף ובוחן בדרכים שונות את היכולת לצמוח מתוכו.
רב עבודתי מתבצעת דרך תרגול יוגה ופעילות תזונתית.

אשתדל להעלות לפה תכנים מתוך תקווה לעורר השראה אצל אחרים.

נזיר בעיר.