אני שואף לכנות.
היא ערך עליון מבחינתי.
אני כל-כך עסוק בה
עד שאני מתחיל להתבלבל
ומחפש אותה מול הסובב אותי.
כך היא מפסיקה להיות אמת
והופכת לרעיון שאני אוהב לחשוב אודות עצמי,
רעיון שמגדיר אותי
כאדם מוסרי, טוב, עליון- ביחס לאחר.
כנות אמיתית
מופנית בצנעה פנימה,
כלפי עצמי.
היא נמצאת בכל דבר,
מחייבת חקירה מתמשכת
ונקיטת פעולה מתאימה.
משם היא מפעפעת אל העולם.
בלי מילים, בלי עקרונות.
כאמת צרופה.
הצעה לתרגול:
התבונן על עצמך במראה למשך חמש דקות רצופות.
ישירות אל תוך העיניים.
העלה נקודה אחת שבה אתה נמנע מכנות מוחלטת בינך לבין עצמך.
הקדש את חמשת הדקות הללו להתבוננות.
אל תשפוט את עצמך ואל תתן למחשבות המתעוררות לחבל בתהליך.
איזו פעולה נדרשת ממך על מנת לקיים את הכנות הזו?
איזו מחשבה מפרידה בינך לבין מימושה של האמת שבתוכך?
זכור את תשובותיך בפעם הבאה שתמצא את עצמך
עסוק בענייניהם של אנשים אחרים.
שבוע טוב,
נזיר בעיר.
