חנינה

אני אסיר.
התשוקות הן בית הכלא שלי.

כל עוד אני מאמין לאשליה
שהגשמת תשוקותי תסב לי אושר,
אני גם מאמין
שאי הגשמתן תשאיר אותי חסר.

הצעה לתרגול:

בחר תשוקה אחת מבין אלו המנהלות את חייך.

נסה לבחון את המחשבות המציפות אותך במקביל.

מה מסמלת ההשתוקקות הזו עבורך?

איך תרגיש אם לא תצליח להגשימה?

כעת,

נסה להמנע מהגשמת התשוקה הזו במתכוון לאורך השבוע.

האם עמדתך ביחס לתשוקה הזו משתנה מיום ליום?

האם תצליח להשתחרר מהסיפור שלך אודותיה?

שבוע טוב,
נזיר בעיר.

אלימות

יש לי רעיון "מהי אלימות",

וסביבו מתנסחת דעה.

אני נגד אלימות.

אני נגד אלימות פיזית,

אני נגד כיבוש ודיכוי,

אני נגד אלימות מילולית.

אני יודע לזהות ולהוקיע אלימות,

כשהיא תואמת את הרעיונות שיש לי בראש,

כשהיא מתנגשת עם עולם הערכים שלי.

כשיש לי עמדה.

וכך אני יושב בארוחת ערב,
משוחח עם חברים על הקטל בדרכים.
מגנה את האלימות בבתי הספר,
לוקח עוד ביס מהפרה העסיסית שמונחת מתה אצלי בצלחת.
עושה הפסקת סיגריה מפנקת ומזהמת לפני הקינוח,
וחוזר לדבר על הכיבוש.

אלימות היא אלימות.
יש לה הוויה קטלנית.

הצעה לתרגול:
בחן את עצמך.
כמה אתה מדבר על אלימות,
וכמה אתה מקיים אלימות?

מתי הפרספקטיבה שלך משתנה
ואתה מפסיק להבחין שמתקיימת אלימות?
שאתה לוקח בה חלק.

כמה אלימות אתה מפנה כלפי עצמך לאורך היום?
במזון שאתה בוחר להכניס לגוף.
בעשן, בסמים, באלכוהול שאתה צורך.
במערכות יחסים שאתה מקיים.
במחשבות שיש לך כלפי עצמך.

האם דעותיך הנחרצות נגד האלימות שבחוץ
לא ראויות לאותה מידה של רצינות כשמדובר בתוכך?
בגופך.
בנשמתך.

בשלב הבא,
חדל למשך יומיים מלדבר על אלימות,
בכל פעם שמתעורר בך הנושא,
הקדש זמן לחקירת האלימות שאתה מקיים כלפי עצמך
ולפירוקה מנשקה.

נזיר בעיר.

דף חדש

אני ממתין
לרגע המתאים.

הרגע שבו
אהיה מוכן,
שהתנאים יבשילו.

עד אז
אני בהמתנה.

מבלה את הזמן שלי במחשבה,
על דפים חדשים שהייתי רוצה לפתוח.

במקום להושיט יד
ולדפדף.

הצעה לתרגול:
התבונן במחשבותיך אודות יעדים שהיית רוצה להשיג,
או דברים שברצונך לשנות בחייך.

הרגלי אכילה,
עישון,
פעילות פיזית,
לימודים.

ענה בכנות,
האם אתה מגשים את היעד הנכסף?
או שאתה מבלה את זמנך במחשבות עליו?

נסה למקם על ציר הזמן את המרחק שאתה חווה מהגשמת היעד.
כמה הוא רחוק ועתידי למצבך כיום?

האם יכול להיות שהמחשבה הזו מחלישה את המוטיבציה שלך?
האם יכול להיות שבמקום לתמוך ביעד או בשינוי שאתה מיחל לו,
ממלאות אותך מחשבות מחלישות? ספק?

איפה נמצאות המחשבות הללו
מלבד בראש שלך?

שלב אחרון,
התעלם מכל המחשבות אודות הגשמת היעד הסופי.
הנח לכל הדברים שצריכים להתקיים על מנת להשיגו.

נקוט פעולה אחת קטנה
שתקרב אותך אל היעד.
והסתפק בה.

עשה.
אל תחשוב.

נזיר בעיר.

מבזק חדשות

כשאני מדליק רדיו או טלוויזיה,
פותח עיתון או אינטרנט,
אני לוקח הפסקה מהסיפורים שאני מספר לעצמי
ומחפש סיפורים אחרים שימלאו את החלל.

מידע זורם אלי מכל עבר,
אמצעי התקשורת עורכים אותו עבורי
ומגישים לי אותו מוכן לעיכול.

כמו במזון תעשייתי מובהק,

לא נשאר הרבה מהמקור.

הוא עבר מניפולציה,

ונוצרה מוטציה.

לא נשאר לי אלא להתבוסס באשליה

שזו המציאות.

או להתעורר.

הצעה לתרגול:
נסה להפרד מכל אמצעי המדיה
למשך כל סוף השבוע ברצף (ורצוי להמשיך לאורך השבוע הבא אם תצליח).

בלי רדיו.
בלי עיתון.
בלי טלוויזיה.
בלי אינטרנט.
בלי כל אמצעי המדיה המספקים לך בידור, חדשות ועדכונים שוטפים.

איזו מחשבה מתעוררת בך כרגע מעצם המחשבה לחיות בלי "קשר" לעולם החיצון?

איזה סיפורים מתעוררים בך ביחס לרעיון?

האם יכול להיות שהניסוי הקטן הזה יקח חלק בשינוי תפישת המציאות של חייך?

שבת שלום,
נזיר בעיר.

להמעיט דיבור

כשאני מדבר,
אני משמיע את המחשבות שלי.

משוחח עם אחרים,
אך בעצם מדבר עם עצמי.

הדיבור
מתקף את הסיפורים שיש לי,
על עצמי.
על אחרים.
על העולם.

מילים יוצאות החוצה.
שקט מקומו בפנים.

הצעה לתרגול:
נסה להבחין בין שני סוגי דיבור שאתה מקיים לאורך היום:
1. דיבור מעשי: לברר מה השעה, מתכון לפשטידה, איך להגיע למקום כלשהו.
2. דיבור מחשבתי: על מערכות יחסים, פוליטיקה, החיים וכו'...

התמקד בשיחות אותן אתה מנהל מתוך נקודת הדיבור המחשבתית בלבד.
נסה לראות איך הדיבור תומך במחשבות והופך אותן לאמונות.
לסיפור שאתה מאמין בו.

כעת צמצם את כמות המילים שלך בחצי,
ובשלב הבא- אפילו לרבע.

איך מרגישה חווית הקיום שלך בלי הדלק של המילים?

נזיר בעיר.

תגיות

אני מתייג,
כל הזמן.
הכל.

יפה-מכוער,
שמן-רזה,
מהיר-איטי,
טעים-מגעיל,
טיפש-חכם.

התיוג מתקיים אצלי במחשבות.
הוא מוקרן על כל דבר שאני חווה
דרך חמשת החושים.

אחרי שיש תגית,
מתפתחת שיפוטיות.

עם כל תיוג,
אני חווה את עצמי כנפרד מול העולם.

הצעה לתרגול:
צא לרחוב.
התבונן בעוברים ובשבים ובכל החולף על פניך.

נסה לעקוב אחרי רמות התיוג המתעוררות במחשבותיך כלפי כל הנקרה בדרכך.
שים לב, זה קורה מהר!

לדוגמא:
איש - רמת תיוג בסיסית.
איש גבוה, בלונדיני, עיניים כחולות- רמת תיוג מתארת.
איש יפה, מושך, סקסי- תיוג עם הפגנת העדפה אישית. הנה כבר פתחת דעה וסוג של שיפוטיות.

בשלב הבא,
נסה להשאיר את כל מחשבותיך ברמת התיוג הבסיסית.
אתה רואה איש חולף על פניך? תייג אותו כאיש.
זהו.

נסה את התרגיל לכמה ימים ברצף.
אולי תגלה שהתיוג הכפייתי שהרגשת בעבר,
מפנה את מקומו לחוויה חדשה.

נסה לגלות מהי.

נזיר בעיר.

שנאת חינם

כשאני לא אוהב,
אני לא אוהב את המחשבות שלי.
הן מטרידות את מנוחתי.

פתאום אני גם לא אוהב את התחושה בגוף שלי.

הבלבול גורם לי להסתכל החוצה,

להאשים מישהו או משהו חיצוני לי בתחושות שאני מרגיש,

ולא לבדוק את מה שבתוכי.

מתחיל מבפנים, 

אחר כך יוצא החוצה.

חורבן הבית.

הצעה לתרגול:

בחר אדם שאתה סולד ממנו. לא אוהב. אפילו שונא.

מה התחושות העוברות בגופך כשאתה נזכר בו?

איך היית מגדיר את המחשבות שלך ביחס אליו? נעימות/מטרידות?

האם השנאה שאתה חש כלפי האדם הזה מתקיימת בעוד מקום חוץ מאשר בראש שלך?

איפה השנאה הזו נעצרה?

האם שמרת אותה לעצמך ובדקת את עולמך?

או שאולי אתה מדבר עליו רעות?

אולי אתה מנסה להתנקם בו באיזושהי דרך?

מה המרחק בין השנאה שבמחשבה,

לבין הפעולה?

נזיר בעיר.