רצון = סבל

אני רוצה אהבה.
אני רוצה עבודה.
אני רוצה אייפד.

אנחנו תמיד רוצים משהו.
תמיד בחיפוש אחר הדבר שיעשה אותנו שמחים או מאושרים.

ההשתוקקות והרצון מבטיחים רק דבר אחד- את שימור הסבל.
הרי ברגע שאשיג את הדבר בו חפצתי יהיה משהו אחר לרצות ולהאמין שהוא יקנה לי אושר.

כשאני משיג את האובייקט בו חפצתי אני חש באשלית האושר.
נדמה כי אותו אובייקט הוא פיסת האושר אותה אני חש.
אך זאת לא האמת.

השגת האובייקט בסך הכל השאירה אותי לכמה רגעים של חסד- ללא רצון.
האושר שאני חווה ברגע הזה אינו קשור לחפץ שהשגתי, אלא לתחושת הנקיון מרצון והשתוקקות.

האושר שבתוכי אינו תלוי בשום אובייקט חיצוני לי.
כל השתוקקות למשהו חיצוני מסתירה בתוכה מחשבה על כך שהאושר שלי בעצם איננו שלי... וזהו סבל.

כל השתוקקות ממקמת את האושר שלי בזמן עתיד,
בעוד שהאושר שבתוכי מתרחש כאן ועכשיו, כל הזמן ואינו תלוי בדבר.


הצעה לתרגול:
חפשו רגע אחד של השתוקקות או רצון העולה בכם.
נסו לאתר את המחשבה הנלוות המבטיחה את האושר שיגיע יחד עם האובייקט.
כשהשגתם את האובייקט, בחנו לכמה זמן האושר מחזיק מעמד עד שהוא הופך לסבל או לרצון להשיג דבר מה חדש.

כעת שבו עם עצמכם בשקט.
האם אתם זקוקים לעוד משהו בשביל להיות מאושרים באמת?

נזיר בעיר.