אני קיים משמע אני חושב

מחשבה עולה בתוכי וחולפת הלאה- זה טיבה.
כשהיא מתעוררת, אני מנכס אותה לעצמי וטוען שאני הוא זה שיצר אותה- שחשב אותה.
אני מרגיש כך מפני שלצד המחשבה קיימת תחושה פיזית.

היות וברב שעות היום אני מזדהה עם הגוף שלי,
התחושה הפיזית- לצד המחשבה,
גורמת לי להרגיש שהמחשבה היא אמיתית- שהיא שלי ורק שלי.

אבל אם אנסה לנבא מה תהיה המחשבה הבאה שלי,
סביר להניח שלא אצליח לדעת.

אם אנסה להפסיק לחשוב ולו לדקה אחת בלבד,
לא אצליח גם במשימה הזו.

המחשבות אינן שלי.
הן חולפות בתוכי כמו ענן שחולף בשמיים.
הן באות והולכות ומחליפות אחת את השניה.

לא ניתן לחשוב שתי מחשבות בו זמנית.
הן מהירות ונצמדות אחת אל חברתה לפי הקשרים מתוך סיפור החיים הפרטי של כל אדם.

הצעה לתרגול:
שב למשך חמש דקות ללא הסחת דעת (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...)
נסה לאתר את המחשבות המתעוררות בתוכך ואפיין אותן בשם "מחשבה".

בכל פעם שמתעוררת מחשבה, אל תתמסר לחשיבה שלה- רק קרא לה בשם "מחשבה" וחפש את הבאה אחריה.

נסה לאתר בכל פעם את המחשבה המקורית ממנה התחילה השרשרת האסוציאטיבית ואל תתמסר לרצף המחשבות.

עכשיו, כשאתה עד להתרחשות המחשבתית הדינאמית הזו,
עשה עם עצמך את החשבון- האם יכולת לעקוב אחרי קצב הופעת המחשבות?
האם הצלחת להבין מאיפה הן צצו ולאן הלכו?
האם הייתה לך שליטה עליהן?

האם אתה עדיין משוכנע שזה אתה שמייצר אותן בעצמך...?

נזיר בעיר