העסק שלי

העסק שלי,
זה העסק היחיד שאני באמת יכול
וצריך
להתעסק בו.

כשאני עסוק בחיים של מישהו אחר,
אני מפתח תסכול.

הרי אין לי שליטה על חיים של אדם אחר,
והאמת היא שגם לא אמורה להיות לי שליטה.

"...למה הוא תמיד מאחר?
למה היא אוכלת ככה?
תראו איך הוא נוהג?!
הוא צריך להגיד לי שהוא אוהב אותי.
היא חייבת להפסיק לעשן..."

כשאני מנסה לחנך את העולם שסביבי,
אני חי מחוץ לעסק שלי.
אני בקונפליקט.

לחיות בעסק של מישהו אחר,

מרחיק אותי מהעסק שלי.

הצעה לתרגול:
נסה לעקוב אחר דפוסי החשיבה שלך לאורך יום שלם.
כמה זמן מתוך היום שלך אתה מבלה בעסקים של אנשים אחרים?
איך זה גורם לך להרגיש?

אולי אתה יכול להשקיע את הזמן הזה בעצמך?

נזיר בעיר.