המוח אוהב לחשוב.
אם חושבים על זה... זה מה שהוא עושה. חושב.
אני אוהב לחקור את המחשבות האלה.
לנסות להבין מה הן עושות שם, מאיפה הן מגיעות ולאן הן הולכות?
לדוגמא, אני אוהב למקם אותן על ציר זמן.
בתור פנטזיונר, אני אוהב לחשוב על העתיד.
בתור נוסטאלגיונר, אני מאוווד אוהב להעלות זכרונות מהעבר.
והאמת, אני לא חושב שאני היחיד שעושה את זה.
נראה לי שרב המין האנושי עושה בדיוק את זה.
לוקח מחשבות מתוך העבר ומשכפל אותן אל תוך העתיד.
חיות לעומתנו זכו במתנה נפלאה, אין להן את היכולת לחשוב קדימה / אחורה כמונו.
הן, להבדיל מאתנו, חיות בזמן הווה.
אז הנה מחשבה:
אם אני נמצא פיזית במקום אחד- ותמיד בזמן הווה,
למה הראש שלי נמצא תמיד במקום אחר?
האם יכול להיות שהעובדה שהמחשבות שלי נעות מהעבר אל העתיד גורמות לי לסבל?
אולי שם בדיוק מסתתרות כל אותן מחשבות שמעלות רגשות אשם מן העבר, הערכה עצמית ירודה שמקורה בשיפוט עצמי על דברים שעשיתי, חרדה מעתיד לא ידוע או חרדה לאבד משהו שכבר יש לי ואני חושש לחיות בלעדיו...?
מחשבות עבר / עתיד לא מאפשרות לי להיות נוכח ב- 100% במקום אחד ובזמן הווה...
ואם הייתי יכול למצוא דרך להתידד עם ההווה שלי, אולי לא הייתי ממהר כל-כך להמירו בתחליפים זולים:
העבר- שפג תוקפו.
והעתיד- שלא באמת ידוע.
המלצה לתרגול:
כל פעילות יכולה לתת עוגן של זמן הווה.
ניתן לתרגל את זה בכל זמן ובכל מקום:
בנהיגה, במקלחת, בהליכה, בזמן האוכל- איפה שרק תרצו. רק תתמקדו. וכשאתם מאבדים את הריכוז בפעולה, תחזירו אותו בעדינות ובאהבה ללא שיפוט עצמי. בהתחלה תוכלו להשמיע לעצמכם מחשבה שתלווה אתכם לאורך כל הפעולה ותעזור לכם להשאר נוכחים בזמן הווה.
לדוגמא:
אני שוטף עכשיו את הכלים, אני שם סבון על הספוג, אני מעביר את הספוג על הצלחת, אני שוטף את הסבון מהצלחת...
תנו לפעולה המתבצעת להיות אחת ויחידה. תנו לה את הכבוד המגיע לה ותהיו איתה בנוכחות מלאה.
זאת מדיטציה. היא לא חייבת להיות על כרית עם בגדים לבנים ובישיבת לוטוס.
מדיטציה היא נוכחות ברגע הזה, כשהמחשבה לא לוקחת אותנו אחורה וקדימה על ציר הזמן.
מדיטציה היא זמן הווה.
נזיר בעיר.
אם חושבים על זה... זה מה שהוא עושה. חושב.
אני אוהב לחקור את המחשבות האלה.
לנסות להבין מה הן עושות שם, מאיפה הן מגיעות ולאן הן הולכות?
לדוגמא, אני אוהב למקם אותן על ציר זמן.
בתור פנטזיונר, אני אוהב לחשוב על העתיד.
בתור נוסטאלגיונר, אני מאוווד אוהב להעלות זכרונות מהעבר.
והאמת, אני לא חושב שאני היחיד שעושה את זה.
נראה לי שרב המין האנושי עושה בדיוק את זה.
לוקח מחשבות מתוך העבר ומשכפל אותן אל תוך העתיד.
חיות לעומתנו זכו במתנה נפלאה, אין להן את היכולת לחשוב קדימה / אחורה כמונו.
הן, להבדיל מאתנו, חיות בזמן הווה.
אז הנה מחשבה:
אם אני נמצא פיזית במקום אחד- ותמיד בזמן הווה,
למה הראש שלי נמצא תמיד במקום אחר?
האם יכול להיות שהעובדה שהמחשבות שלי נעות מהעבר אל העתיד גורמות לי לסבל?
אולי שם בדיוק מסתתרות כל אותן מחשבות שמעלות רגשות אשם מן העבר, הערכה עצמית ירודה שמקורה בשיפוט עצמי על דברים שעשיתי, חרדה מעתיד לא ידוע או חרדה לאבד משהו שכבר יש לי ואני חושש לחיות בלעדיו...?
מחשבות עבר / עתיד לא מאפשרות לי להיות נוכח ב- 100% במקום אחד ובזמן הווה...
ואם הייתי יכול למצוא דרך להתידד עם ההווה שלי, אולי לא הייתי ממהר כל-כך להמירו בתחליפים זולים:
העבר- שפג תוקפו.
והעתיד- שלא באמת ידוע.
המלצה לתרגול:
כל פעילות יכולה לתת עוגן של זמן הווה.
ניתן לתרגל את זה בכל זמן ובכל מקום:
בנהיגה, במקלחת, בהליכה, בזמן האוכל- איפה שרק תרצו. רק תתמקדו. וכשאתם מאבדים את הריכוז בפעולה, תחזירו אותו בעדינות ובאהבה ללא שיפוט עצמי. בהתחלה תוכלו להשמיע לעצמכם מחשבה שתלווה אתכם לאורך כל הפעולה ותעזור לכם להשאר נוכחים בזמן הווה.
לדוגמא:
אני שוטף עכשיו את הכלים, אני שם סבון על הספוג, אני מעביר את הספוג על הצלחת, אני שוטף את הסבון מהצלחת...
תנו לפעולה המתבצעת להיות אחת ויחידה. תנו לה את הכבוד המגיע לה ותהיו איתה בנוכחות מלאה.
בטוח שתגבירו את המודעות שלכם לפעילות אותה אתם מבצעים ותהיו מקצועיים יותר ומדוייקים יותר.
זאת מדיטציה. היא לא חייבת להיות על כרית עם בגדים לבנים ובישיבת לוטוס.
מדיטציה היא נוכחות ברגע הזה, כשהמחשבה לא לוקחת אותנו אחורה וקדימה על ציר הזמן.
מדיטציה היא זמן הווה.
נזיר בעיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה