נשימה

נשימה מתרחשת בתוכי מעצמה.
היא תוחמת את מעגל חיי הפיזיים.

השאיפה הראשונה,
התחילה את חיי הגוף שלי.

הנשיפה האחרונה,
תחתום אותם.

כמו כתובית בתחתית הסרט,
הנשימה מתרגמת את סיפור חיי.

מקבילה ושקטה,

היא מציעה לי חיווי.

ססמוגרף.

כשאני מתוח, היא קצרה.
כשאני רגוע, היא שלווה ועמוקה.
כשאני מפחד, היא מוחזקת בבטן.

היא שם כל הזמן.
מדברת אלי בדרכה,
מזכירה לי שאני בתגובתיות למתרחש סביבי.

כל שנותר הוא להקשיב.

הצעה לתרגול:
נסה לערוך קישורים בין המחשבות החולפות בראשך, לבין התחושות הפיזיות בגוף.
מה קורה לנשימה שלך בזמן הזה?

האם האיכות שלה נשארת באותה דרגת יציבות לאורך כל שעות היום?
או שהיא משתנה יחד עם תחושות הגוף והמחשבות?

אולי היא מאותתת לך כשאתה שרוי בקונספציה?
אולי היא מרמזת לך כשאתה נסחף לתוך סיפור ומתעלם מהמציאות שסביבך?
אולי היא עדות לכך שאתה בתגובתיות?

נסה לעקוב אחריה במשך השבוע הקרוב.

נסה להקשיב.

שבוע טוב,
נזיר בעיר.