אהבה

יש בתוכי אהבה.
אינסופית.

אין לה העדפה,
אין בה תנאי.

היא עומדת בבסיס הקיום שלי.

ברגעי בלבול,
אני חושב שהאהבה היא אותה תחושה שאני מרגיש כלפי יקיריי:
בן או בת זוג,
בני משפחה,
חברים,
חיות...

אבל האהבה הזו אינה מושלמת.
היא ניזונה ממחשבות שאני אוהב לחשוב אודות היקרים לי,
והאיכות שלה תקבע בהתאם למחשבות שיש לי עליהם ברגע נתון.
לכן היא לא יכולה להיות יציבה, אינסופית וללא תנאי...

אהבת אמת,
היא אהבה פנימית.

היא נמצאת בתוכי,
כל הזמן
ואינה תלויה באיש.

כשאני מחובר אליה,
אני אוהב כל מה שנקרה בדרכי.
ללא העדפה.

הצעה לתרגול:
שכב על הגב.
הבט בשמיים.
ידיים פרוסות לצדדים, ורגליים מפוסקות.

צלול עם המבט אל האינסוף של הרקיע.
תן זמן להתבססות בתחושה המתעוררת בתוכך.

זמן לדמיונך את דמויותיהם של יקיריך- זה אחר זה.
אהובים, בני משפחה, חברים.
הרגש את הלב נפתח והאהבה מתעצמת.

בשלב הבא,
צרף אל הזכרון, אדם שנתקלת בו לאחרונה ועורר בך חמלה:
קופאית בסופר, קבצן או כל אדם שנחרט בזכרונך.
נסה לדמיין את האינסוף השמיימי מכיל גם אותו ועוטף אותו באהבה.

כעת נסה לצרף לתמונה אדם שפגע בך או אפילו אוייב שנוא.
האם תוכל למצוא מקום גם בשבילו?

האם יכול להיות שהאהבה שלך היא לא רק שלך?
האם יכול להיות שהיא אוניברסלית ושכולנו חלק מאותה הוויה?

מוקדש באהבה לשבת.
נזיר בעיר.