כנות

אני שואף לכנות.

היא ערך עליון מבחינתי.

אני כל-כך עסוק בה

עד שאני מתחיל להתבלבל

ומחפש אותה מול הסובב אותי.

כך היא מפסיקה להיות אמת

והופכת לרעיון שאני אוהב לחשוב אודות עצמי,

רעיון שמגדיר אותי

כאדם מוסרי, טוב, עליון- ביחס לאחר.

כנות אמיתית

מופנית בצנעה פנימה,

כלפי עצמי.

היא נמצאת בכל דבר,

מחייבת חקירה מתמשכת

ונקיטת פעולה מתאימה.

משם היא מפעפעת אל העולם.

בלי מילים, בלי עקרונות.

כאמת צרופה.

הצעה לתרגול:

התבונן על עצמך במראה למשך חמש דקות רצופות.

ישירות אל תוך העיניים.

העלה נקודה אחת שבה אתה נמנע מכנות מוחלטת בינך לבין עצמך.

הקדש את חמשת הדקות הללו להתבוננות.

אל תשפוט את עצמך ואל תתן למחשבות המתעוררות לחבל בתהליך.

איזו פעולה נדרשת ממך על מנת לקיים את הכנות הזו?

איזו מחשבה מפרידה בינך לבין מימושה של האמת שבתוכך?

זכור את תשובותיך בפעם הבאה שתמצא את עצמך

עסוק בענייניהם של אנשים אחרים.

שבוע טוב,

נזיר בעיר.

כוחו של הרגל

הרגלים מנהלים את חיי.

אני מתמכר אליהם,
כי אני מכור למחשבות החולפות בראשי
ואל התחושה המתחוללת בגופי לאור המחשבה.

אני עסוק בעצמי,
אך מתרחק ממי שאני באמת.

כשאני מוכן להרפות,
המחשבות באות וחולפות.
הגוף רושם תחושה
ולא מתעוררת בי העדפה.

כשההרגל נושר מעלי,
אני נשאר אני.

הצעה לתרגול:
בחן הרגל אחד המלווה את חייך.
נסה להתחקות אחר ההשתלשלות המאפיינת אותו:

1. לפני התעוררות ההרגל- נסה לגלות מה המחשבה המקורית שחלפה בראשך?
2. מה הייתה התגובה הפיזית שחווית בעקבות המחשבה?
3. מהי התגובה הקבועה שלך (ההרגל) שסיגלת במצב זה?

האם בזמן שאתה מקיים את ההרגל שלך אתה בנוכחות מלאה,

או שמחשבותיך נודדות על ציר הזמן בין העבר אל העתיד?

בפעם הבאה שמתעוררת בך המחשבה המקורית,

נסה להתבונן במתרחש ולא לנקוט פעולה.

פשוט להיות נוכח.

האם ההרגל יכול להמשיך ולהתקיים כשאתה בנוכחות מלאה כאן ועכשיו?

נזיר בעיר.

סיבה ותוצאה

כשאני מאמין למחשבות שלי,

הגוף רושם חוויה פיזית מקבילה 

ונותן תקפות לרעיון שחלף לי בראש.

כך אני לומד להאמין לרעיונותי
ומייצר מעגלים של סבל.

כעס.
עצב.
קנאה.
אובדן.
תסכול.
שנאה.

המחשבה שאני מאמין לה- היא הסיבה.
התחושה הפיזית המלווה אותה- היא התוצאה.

סיבה גוררת תוצאה גוררת סיבה.
ומבלי לשים לב,
החיים שלי הופכים לרצף תגובתי.

זה נורא ליפול בפח של מנגנון כל-כך בנאלי.

הצעה לתרגול:
נסה לכעוס, עכשיו!
האם אתה יכול לעשות זאת מבלי להעלות מחשבה שתכעיס אותך?

נסה לקנא, עכשיו!
האם אתה יכול לחוש קנאה מבלי לחשוב על משהו שמעורר בך את התחושה?

האם אתה יכול לחוות תחושות מבלי להאמין למחשבותיך?

אם תצליח להשתחרר משליטת המחשבות שלך,
אולי גם יש סיכוי שתחווה פחות סבל?


שבוע טוב,
נזיר בעיר.

חנינה

אני אסיר.
התשוקות הן בית הכלא שלי.

כל עוד אני מאמין לאשליה
שהגשמת תשוקותי תסב לי אושר,
אני גם מאמין
שאי הגשמתן תשאיר אותי חסר.

הצעה לתרגול:

בחר תשוקה אחת מבין אלו המנהלות את חייך.

נסה לבחון את המחשבות המציפות אותך במקביל.

מה מסמלת ההשתוקקות הזו עבורך?

איך תרגיש אם לא תצליח להגשימה?

כעת,

נסה להמנע מהגשמת התשוקה הזו במתכוון לאורך השבוע.

האם עמדתך ביחס לתשוקה הזו משתנה מיום ליום?

האם תצליח להשתחרר מהסיפור שלך אודותיה?

שבוע טוב,
נזיר בעיר.

אלימות

יש לי רעיון "מהי אלימות",

וסביבו מתנסחת דעה.

אני נגד אלימות.

אני נגד אלימות פיזית,

אני נגד כיבוש ודיכוי,

אני נגד אלימות מילולית.

אני יודע לזהות ולהוקיע אלימות,

כשהיא תואמת את הרעיונות שיש לי בראש,

כשהיא מתנגשת עם עולם הערכים שלי.

כשיש לי עמדה.

וכך אני יושב בארוחת ערב,
משוחח עם חברים על הקטל בדרכים.
מגנה את האלימות בבתי הספר,
לוקח עוד ביס מהפרה העסיסית שמונחת מתה אצלי בצלחת.
עושה הפסקת סיגריה מפנקת ומזהמת לפני הקינוח,
וחוזר לדבר על הכיבוש.

אלימות היא אלימות.
יש לה הוויה קטלנית.

הצעה לתרגול:
בחן את עצמך.
כמה אתה מדבר על אלימות,
וכמה אתה מקיים אלימות?

מתי הפרספקטיבה שלך משתנה
ואתה מפסיק להבחין שמתקיימת אלימות?
שאתה לוקח בה חלק.

כמה אלימות אתה מפנה כלפי עצמך לאורך היום?
במזון שאתה בוחר להכניס לגוף.
בעשן, בסמים, באלכוהול שאתה צורך.
במערכות יחסים שאתה מקיים.
במחשבות שיש לך כלפי עצמך.

האם דעותיך הנחרצות נגד האלימות שבחוץ
לא ראויות לאותה מידה של רצינות כשמדובר בתוכך?
בגופך.
בנשמתך.

בשלב הבא,
חדל למשך יומיים מלדבר על אלימות,
בכל פעם שמתעורר בך הנושא,
הקדש זמן לחקירת האלימות שאתה מקיים כלפי עצמך
ולפירוקה מנשקה.

נזיר בעיר.

דף חדש

אני ממתין
לרגע המתאים.

הרגע שבו
אהיה מוכן,
שהתנאים יבשילו.

עד אז
אני בהמתנה.

מבלה את הזמן שלי במחשבה,
על דפים חדשים שהייתי רוצה לפתוח.

במקום להושיט יד
ולדפדף.

הצעה לתרגול:
התבונן במחשבותיך אודות יעדים שהיית רוצה להשיג,
או דברים שברצונך לשנות בחייך.

הרגלי אכילה,
עישון,
פעילות פיזית,
לימודים.

ענה בכנות,
האם אתה מגשים את היעד הנכסף?
או שאתה מבלה את זמנך במחשבות עליו?

נסה למקם על ציר הזמן את המרחק שאתה חווה מהגשמת היעד.
כמה הוא רחוק ועתידי למצבך כיום?

האם יכול להיות שהמחשבה הזו מחלישה את המוטיבציה שלך?
האם יכול להיות שבמקום לתמוך ביעד או בשינוי שאתה מיחל לו,
ממלאות אותך מחשבות מחלישות? ספק?

איפה נמצאות המחשבות הללו
מלבד בראש שלך?

שלב אחרון,
התעלם מכל המחשבות אודות הגשמת היעד הסופי.
הנח לכל הדברים שצריכים להתקיים על מנת להשיגו.

נקוט פעולה אחת קטנה
שתקרב אותך אל היעד.
והסתפק בה.

עשה.
אל תחשוב.

נזיר בעיר.

מבזק חדשות

כשאני מדליק רדיו או טלוויזיה,
פותח עיתון או אינטרנט,
אני לוקח הפסקה מהסיפורים שאני מספר לעצמי
ומחפש סיפורים אחרים שימלאו את החלל.

מידע זורם אלי מכל עבר,
אמצעי התקשורת עורכים אותו עבורי
ומגישים לי אותו מוכן לעיכול.

כמו במזון תעשייתי מובהק,

לא נשאר הרבה מהמקור.

הוא עבר מניפולציה,

ונוצרה מוטציה.

לא נשאר לי אלא להתבוסס באשליה

שזו המציאות.

או להתעורר.

הצעה לתרגול:
נסה להפרד מכל אמצעי המדיה
למשך כל סוף השבוע ברצף (ורצוי להמשיך לאורך השבוע הבא אם תצליח).

בלי רדיו.
בלי עיתון.
בלי טלוויזיה.
בלי אינטרנט.
בלי כל אמצעי המדיה המספקים לך בידור, חדשות ועדכונים שוטפים.

איזו מחשבה מתעוררת בך כרגע מעצם המחשבה לחיות בלי "קשר" לעולם החיצון?

איזה סיפורים מתעוררים בך ביחס לרעיון?

האם יכול להיות שהניסוי הקטן הזה יקח חלק בשינוי תפישת המציאות של חייך?

שבת שלום,
נזיר בעיר.

להמעיט דיבור

כשאני מדבר,
אני משמיע את המחשבות שלי.

משוחח עם אחרים,
אך בעצם מדבר עם עצמי.

הדיבור
מתקף את הסיפורים שיש לי,
על עצמי.
על אחרים.
על העולם.

מילים יוצאות החוצה.
שקט מקומו בפנים.

הצעה לתרגול:
נסה להבחין בין שני סוגי דיבור שאתה מקיים לאורך היום:
1. דיבור מעשי: לברר מה השעה, מתכון לפשטידה, איך להגיע למקום כלשהו.
2. דיבור מחשבתי: על מערכות יחסים, פוליטיקה, החיים וכו'...

התמקד בשיחות אותן אתה מנהל מתוך נקודת הדיבור המחשבתית בלבד.
נסה לראות איך הדיבור תומך במחשבות והופך אותן לאמונות.
לסיפור שאתה מאמין בו.

כעת צמצם את כמות המילים שלך בחצי,
ובשלב הבא- אפילו לרבע.

איך מרגישה חווית הקיום שלך בלי הדלק של המילים?

נזיר בעיר.

תגיות

אני מתייג,
כל הזמן.
הכל.

יפה-מכוער,
שמן-רזה,
מהיר-איטי,
טעים-מגעיל,
טיפש-חכם.

התיוג מתקיים אצלי במחשבות.
הוא מוקרן על כל דבר שאני חווה
דרך חמשת החושים.

אחרי שיש תגית,
מתפתחת שיפוטיות.

עם כל תיוג,
אני חווה את עצמי כנפרד מול העולם.

הצעה לתרגול:
צא לרחוב.
התבונן בעוברים ובשבים ובכל החולף על פניך.

נסה לעקוב אחרי רמות התיוג המתעוררות במחשבותיך כלפי כל הנקרה בדרכך.
שים לב, זה קורה מהר!

לדוגמא:
איש - רמת תיוג בסיסית.
איש גבוה, בלונדיני, עיניים כחולות- רמת תיוג מתארת.
איש יפה, מושך, סקסי- תיוג עם הפגנת העדפה אישית. הנה כבר פתחת דעה וסוג של שיפוטיות.

בשלב הבא,
נסה להשאיר את כל מחשבותיך ברמת התיוג הבסיסית.
אתה רואה איש חולף על פניך? תייג אותו כאיש.
זהו.

נסה את התרגיל לכמה ימים ברצף.
אולי תגלה שהתיוג הכפייתי שהרגשת בעבר,
מפנה את מקומו לחוויה חדשה.

נסה לגלות מהי.

נזיר בעיר.

שנאת חינם

כשאני לא אוהב,
אני לא אוהב את המחשבות שלי.
הן מטרידות את מנוחתי.

פתאום אני גם לא אוהב את התחושה בגוף שלי.

הבלבול גורם לי להסתכל החוצה,

להאשים מישהו או משהו חיצוני לי בתחושות שאני מרגיש,

ולא לבדוק את מה שבתוכי.

מתחיל מבפנים, 

אחר כך יוצא החוצה.

חורבן הבית.

הצעה לתרגול:

בחר אדם שאתה סולד ממנו. לא אוהב. אפילו שונא.

מה התחושות העוברות בגופך כשאתה נזכר בו?

איך היית מגדיר את המחשבות שלך ביחס אליו? נעימות/מטרידות?

האם השנאה שאתה חש כלפי האדם הזה מתקיימת בעוד מקום חוץ מאשר בראש שלך?

איפה השנאה הזו נעצרה?

האם שמרת אותה לעצמך ובדקת את עולמך?

או שאולי אתה מדבר עליו רעות?

אולי אתה מנסה להתנקם בו באיזושהי דרך?

מה המרחק בין השנאה שבמחשבה,

לבין הפעולה?

נזיר בעיר.

מזון

מערכת העיכול הופכת מזון

לתאי גוף.

מה שאני מכניס לגוף שלי,

הופך להיות הגוף שלי.

איזה מין גוף אני רוצה שיהיה לי?

הצעה לתרגול:

קנה בקבוק ליטר וחצי קוקה-קולה / דיאט קולה.

פתח את פית הדלק של מכוניתך ומזוג את תכולת הבקבוק פנימה.

שבת צלולה,

נזיר בעיר.

אשלית אי השלמות

בתוכי מסתתרת אשליה,
של חוסר.
אי שלמות.

אם יש חוסר, יש בעיה.
ובעיה צריך לפתור.

צריך לקנות, צריך לעשות,
צריך לתקן, צריך לגנות,
צריך לדבר, צריך לטפל.

כשאני לא מאמין לאשליה הזו
אני אוהב את עצמי,
ואת המציאות שבה אני חי.

במילים אחרות,

הבעיה היחידה שיש לי,

היא האמונה שיש בעיה.

הצעה לתרגול:
התמקד במחשבות שהגשמתן תביא לך אושר.

כעת נסה לחבר אותן למחשבות / אמונות החוסר המתקיימות מתחת,
ולחפש את מנגנון ה- "שלמות / אי שלמות" המתקיים בינהן.

לדוגמא:
מחשבת שלמות-זוגיות תגרום לי להרגיש שלם ומאושר- אני רוצה זוגיות!
מחשבת אי שלמות- כשאני לבד (כמו שאני כרגע)- אני לא שלם, אני חסר, אין לי משהו שיש לאחרים...

האם תחושת אי השלמות נעימה לך? או שהיא גורמת לך סבל?

מי היית בלי האשליה הזו שמשהו חסר לך?
מושלם? שמח? מאושר?

אולי זה מי שאתה באמת?
מושלם.

נזיר בעיר.

דרך

אני בדרכי,
אל הבית.

כשהפעולות שלי תומכות במסלול חיי,
אני מתקרב אליו.

כשהפעולות שלי מחבלות בדרך הישר,
אני מתרחק ממנו.

כל פעולה היא צעד.
כל בחירה היא עוד פסיעה בדרך.

השאלה לאיזה כיוון.

הצעה לתרגול:
עקוב אחר התנהלותך בחיי היומיום.

האם הפעולות שלך מקדמות את דרכך כאדם? את תרומתך לסובבך אותך?

לא מדובר במה שיקדם אותך במישור המקצועי, הכלכלי או כל אינטרס אישי שחבוי בתוכך.

היה כן עם עצמך,
מטרתך להגיע אל מי שאתה באמת,
הביתה.

כל פעולה יכולה להבדק תחת המיקרוסקופ הזה:
מה שאתה בוחר להכניס לגוף: מזון, שתיה, עשן, תרופה או סם.
המילים שאתה בוחר להוציא מהפה.
איך שאתה בוחר להגיב למתרחש סביבך.

עצום עיניים,
אתה נוהג ברכב.
יש לך הגה ביד ואתה יכול להחזירו למסלול בכל רגע נתון.
אם רק תרצה.

נזיר בעיר.

שקט

כל היום אני בעשייה.
עובד,
לומד,
נוסע,
אוכל,
מטפל.

כשאני לא בעשייה,
אני חושב על כל אותם דברים שעוד נותרו לי לעשות.

עכשיו אני מותש,
מחפש שקט.

מאמין שהוא יגיע כשאקח חופש מעשייה.

לכן אני מחפש אותו בחוץ.
ביוון, בהודו, בצימר בגליל.

אני שוכח שהשקט האמיתי זמין עבורי בכל רגע נתון.
בכל פעולה.

הוא נמצא בתוכי.
הוא מי שאני באמת.

הצעה לתרגול:
בחר פעולה אחת שאתה מקיים באופן קבוע.
אפשר ורצוי לבחור פעולה מאתגרת, בעלת אופי רעשני או מתיש.
המשך לעשותה כרגיל.

נסה להתבונן על עצמך ועל הפעולה מבחוץ.
האם אתה מסוגל לעשות זאת?
לראות את עצמך מבחוץ?

אם כן,
מיהו זה שמצליח לבודד את עצמו מהסיטואציה ולהתבונן על המתרחש?
האם גם בו יש את אותן תחושות של לחץ / קושי / אתגר?

או שאולי יש בו שקט אינסופי?


נזיר בעיר.

שלח לי שקט- מילים יונה וולך

(השקט שלך כבר פה)

נשימה

נשימה מתרחשת בתוכי מעצמה.
היא תוחמת את מעגל חיי הפיזיים.

השאיפה הראשונה,
התחילה את חיי הגוף שלי.

הנשיפה האחרונה,
תחתום אותם.

כמו כתובית בתחתית הסרט,
הנשימה מתרגמת את סיפור חיי.

מקבילה ושקטה,

היא מציעה לי חיווי.

ססמוגרף.

כשאני מתוח, היא קצרה.
כשאני רגוע, היא שלווה ועמוקה.
כשאני מפחד, היא מוחזקת בבטן.

היא שם כל הזמן.
מדברת אלי בדרכה,
מזכירה לי שאני בתגובתיות למתרחש סביבי.

כל שנותר הוא להקשיב.

הצעה לתרגול:
נסה לערוך קישורים בין המחשבות החולפות בראשך, לבין התחושות הפיזיות בגוף.
מה קורה לנשימה שלך בזמן הזה?

האם האיכות שלה נשארת באותה דרגת יציבות לאורך כל שעות היום?
או שהיא משתנה יחד עם תחושות הגוף והמחשבות?

אולי היא מאותתת לך כשאתה שרוי בקונספציה?
אולי היא מרמזת לך כשאתה נסחף לתוך סיפור ומתעלם מהמציאות שסביבך?
אולי היא עדות לכך שאתה בתגובתיות?

נסה לעקוב אחריה במשך השבוע הקרוב.

נסה להקשיב.

שבוע טוב,
נזיר בעיר.

אהבה

יש בתוכי אהבה.
אינסופית.

אין לה העדפה,
אין בה תנאי.

היא עומדת בבסיס הקיום שלי.

ברגעי בלבול,
אני חושב שהאהבה היא אותה תחושה שאני מרגיש כלפי יקיריי:
בן או בת זוג,
בני משפחה,
חברים,
חיות...

אבל האהבה הזו אינה מושלמת.
היא ניזונה ממחשבות שאני אוהב לחשוב אודות היקרים לי,
והאיכות שלה תקבע בהתאם למחשבות שיש לי עליהם ברגע נתון.
לכן היא לא יכולה להיות יציבה, אינסופית וללא תנאי...

אהבת אמת,
היא אהבה פנימית.

היא נמצאת בתוכי,
כל הזמן
ואינה תלויה באיש.

כשאני מחובר אליה,
אני אוהב כל מה שנקרה בדרכי.
ללא העדפה.

הצעה לתרגול:
שכב על הגב.
הבט בשמיים.
ידיים פרוסות לצדדים, ורגליים מפוסקות.

צלול עם המבט אל האינסוף של הרקיע.
תן זמן להתבססות בתחושה המתעוררת בתוכך.

זמן לדמיונך את דמויותיהם של יקיריך- זה אחר זה.
אהובים, בני משפחה, חברים.
הרגש את הלב נפתח והאהבה מתעצמת.

בשלב הבא,
צרף אל הזכרון, אדם שנתקלת בו לאחרונה ועורר בך חמלה:
קופאית בסופר, קבצן או כל אדם שנחרט בזכרונך.
נסה לדמיין את האינסוף השמיימי מכיל גם אותו ועוטף אותו באהבה.

כעת נסה לצרף לתמונה אדם שפגע בך או אפילו אוייב שנוא.
האם תוכל למצוא מקום גם בשבילו?

האם יכול להיות שהאהבה שלך היא לא רק שלך?
האם יכול להיות שהיא אוניברסלית ושכולנו חלק מאותה הוויה?

מוקדש באהבה לשבת.
נזיר בעיר.

אין תגובה

משיכה - דחיה,

שתי תגובות המנהלות את חיי.

כמשהו נעים לי או מוצא חן בעיני,
אני רוצה להתקרב אליו.

כשמשהו דוחה אותי, כואב לי, מגעיל אותי,
אני רוצה להתרחק ממנו.

כשאני בתגובה, אני מפגין העדפה.
אני מתייחס למתרחש סביבי כאל המקור,
וגוזר על עצמי להיות מושפע.


עכשיו גם מתעוררת בי תחושה פיזית,
מענגת או דוחה,
שנותנת תקפות לרעיון שעבר לי בראש.

כשאני בתגובה,

אני מתבסס באמונה שהאושר שלי

תלוי במשהו חיצוני.

פעולה טהורה,

אינה מתעסקת במשיכה ודחיה,

היא ננקטת משום שצריך לפעול.

בפשטות.

הצעה לתרגול:

עקוב אחר התגובות המלוות אותך לאורך היום.
למה אתה נמשך?
ממה אתה נמנע?

נסה לברר מה המחשבות המתעוררות בך בזמן תגובה.
נסה לזהות את התגובות הפיזיות בגוף.

איך תרגיש אם לא תשיג את מה שאתה נמשך אליו?
איך תרגיש אם הדבר ממנו אתה מנסה להמנע יהפוך לחלק מהחיים שלך בניגוד לרצונך?
האם האושר שלך תלוי בזה?

התבונן במים.
שומרים על מהותם האמיתית תוך זרימה עם כל מה שנקרה בדרכם.
קבל מהם השראה.


נזיר בעיר.

שינוי

שינוי הוא אחד מחוקי היסוד
שכדאי להפנים.

הכל נתון לשינוי.
דבר לא נשאר לנצח.

הטבע משתנה,

אנשים משתנים,
הגוף משתנה.

כשאני מתנגד לשינוי,
נאחז ברעיון שדברים צריכים להשאר,
אני מפתח פחד ממה שעשוי לקרות בעתיד.

אני מתנגד לטבע הדברים.

הצעה לתרגול:
עקוב אחר השינויים הנקרים בדרכך לאורך יום שלם.
איך אתה מגיב אליהם?

בחר שינוי אחד שמטריד אותך ומעורר בך התנגדות.
מה לא היית רוצה שישתנה לעולם?

נסה לחפש את הפחד המסתתר בתוך ההתנגדות לשינוי.

איפה ממוקם הפחד הזה?
במציאות או בעולם המחשבות שלך?
בעתיד הדמיוני, או ברגע הזה?

כעת,
התבונן על עץ.
על הגזע המתרחב, הענפים המסתעפים, העלים המבצבצים ונושרים.
האם יש לך בעיה להכיר בכך שטבעו להשתנות כל הזמן?

פגוש את חוקי הטבע המתקיימים בתוכך.

העדפה

העדפה היא מחשבה.

יש העדפה המקדמת אותי בחיים,
היא מאפשרת לי לקחת צעד קדימה, להיות אדם טוב יותר.

ויש העדפה המתווכחת עם המציאות ומבקשת חיים אחרים מאלו שיש לי:
אני מעדיף למצוא זוגיות, ולא להשאר לבד.
הייתי צריך להיות מפורסם, איך זה שעוד לא גילו אותי?!
מגיע לי יותר.

העדפה שכזו היא רצון להיות במקום אחר,
היא אינה מקבלת את ההווה כמו שהוא.

כשאני מעדיף אשליה,
אני נודד עם המחשבות אל עבר העתיד.
אל מציאות דמיונית אחרת ממה שיש כרגע.

אבל היות ובתוכי אני מבין את הפער,
מתעורר בי סבל.

אם אוכל לוותר על העדפותי הכוזבות,
ולחיות ברצון בהווה.
האם נשאר מקום לסבול בו?

הצעה לתרגול:
נסה לאבחן את העדפותיך לאורך יום שלם.
כמה מתוכן הן העדפות "יעילות"?
איך אתה מקדם את עצמך דרכן?

כמה מתוכן הן העדפות פנטזיונריות,
המספקות לך אשליה שהאושר שלך נמצא בעצם הגשמתן?

איך אתה מרגיש כשאתה נודד להעדפות שכל-כך רחוקות ממך?
זה גורם לך לאושר או לסבל?

נזיר בעיר.

העסק שלי

העסק שלי,
זה העסק היחיד שאני באמת יכול
וצריך
להתעסק בו.

כשאני עסוק בחיים של מישהו אחר,
אני מפתח תסכול.

הרי אין לי שליטה על חיים של אדם אחר,
והאמת היא שגם לא אמורה להיות לי שליטה.

"...למה הוא תמיד מאחר?
למה היא אוכלת ככה?
תראו איך הוא נוהג?!
הוא צריך להגיד לי שהוא אוהב אותי.
היא חייבת להפסיק לעשן..."

כשאני מנסה לחנך את העולם שסביבי,
אני חי מחוץ לעסק שלי.
אני בקונפליקט.

לחיות בעסק של מישהו אחר,

מרחיק אותי מהעסק שלי.

הצעה לתרגול:
נסה לעקוב אחר דפוסי החשיבה שלך לאורך יום שלם.
כמה זמן מתוך היום שלך אתה מבלה בעסקים של אנשים אחרים?
איך זה גורם לך להרגיש?

אולי אתה יכול להשקיע את הזמן הזה בעצמך?

נזיר בעיר.

כשמחשבות מתווכחות עם המציאות.

המציאות מתרחשת.
דברים קורים.

כשהמחשבות שלי מתווכחות עם מה שמתרחש במציאות,
אני חווה סבל.

הרי המציאות תשאר כמו שהיא,
עם או בלי תמיכת המחשבות שלי...

למרות שזה כל-כך ברור וקל להבנה,
חולפות בי אין ספור מחשבות וכחניות לאורך היום:

הוא לא היה צריך לדבר אלי ככה,
למה אני מסתובב כל-כך הרבה ולא מוצא חניה,
ככה לא מתנהגים,
אני צריכה להיות רזה יותר,
למה הוא לא מתקשר?!

יש דבר אחד משותף לכל המחשבות הללו,
מתח.

כשאני חווה מתח,
נדלקת נורת חיווי לכך שאני מסרב לקבל את המציאות.
ומרגע זה, אני גם סובל.

הצעה לתרגול:
זהה רגע של מתיחות בחייך.
נסה לחפש את המחשבה שעומדת מאחורי התחושה.

עם מה אתה מתווכח כרגע?
האם המציאות יכולה להיות שונה ממה שהיא כרגע?

איך תרגיש אם תפסיק להתווכח עם המציאות ותקבל אותה כמו שהיא?

שבת שלום,
נזיר בעיר.

מערכת יחסים. הצמדות.

כשאני רוצה מישהו,
או כשאני רוצה משהו ממישהו,
מתחילה מערכת יחסים המקבילה לאינטראקציה מול האדם שפגשתי.
זוהי מערכת היחסים שלי עם עולם המחשבות שבתוכי - ביחס אליו.

זה אני מול אובייקט.

אם אשיג את האובייקט אני אשמח.
אם לא, אהיה אומלל.

במילים אחרות- אני בהצמדות,
נקשרתי לאובייקט ועכשיו אני מפחד לאבדו,
או שאני מפחד שלא אצליח להשיג אותו.

זהו פוטנציאל הסבל המסתתר מאחורי כל קשר.

הצעה לתרגול:
נסה לעקוב אחר קשר אחד שיצרת ועורר בך רגשות כואבים.
נסה למצוא את מקור הפחד שלך ביחס לאותו אדם.
נסה להבין למה אתה נצמד.

האם יכול להיות שההצמדות שאתה חש מתקיימת רק בעולם המחשבות שלך?

אם כן, אולי יש לך הזדמנות לתרגל הרגלי חשיבה אחרים שיאפשרו לך להשתחרר מתחושת הסבל...

נזיר בעיר.

אוהב - לא אוהב

אני אוהב אותך כשאני שומע ממך דברים שאני אוהב לשמוע.

אני אוהב אותך אפילו יותר כשההתנהגות שלך מתאימה לרעיונות שיש לי בראש.

עכשיו המחשבות שלי אודותיך מתוקות ונעימות לי.

כמה כיף לאהוב אותך.

אני לא אוהב אותך כשאני שומע ממך דברים שאני לא אוהב לשמוע.

וזה הכי מעצבן כשההתנהגות שלך מנוגדת למה שאני רוצה שיקרה.

עכשיו המחשבות שלי מתסכלות אותי ואין בי אהבה אליך.

אני שונא אותך.

אולי האהבה והשנאה שאני רוכש לאנשים אינה קשורה בכלל למערכת היחסים שיש לי איתם?

אולי היא קשורה רק למערכת היחסים שיש לי עם המחשבות שלי...?

הצעה לתרגול:

בפעם הבאה שאתה נפגש עם מישהו,
בחן את הריאקציה המחשבתית שלך.

התבונן בזה מנקודת מבט של עדות- מבלי להתערב או לשלוט במצב.


האם אתה אוהב את המחשבות שלך ביחס לאותו אדם, או לא...?
עם מי אתה מנהל מערכת יחסים בשלב הזה?

נזיר בעיר.

הצמדות. פחד. שליטה. סבל.

זה מתחיל כשאני נצמד.
אני נצמד לקונספט שעבר לי בראש והתחלתי להאמין לו.
אם הרעיון הזה יפגוש את המציאות בצורה שונה מהתכנית המקורית שלי- אני ארגיש סבל.

יכול להיות שבפועל כלום לא ישתבש בתכנית,
אבל בתוכי מתחיל לנבוט הפחד...
פחד מכך שמשהו עלול להשתבש.

ואז אני מחפש שליטה.
כדי להשאיר או להחזיר את הדברים למקומם- כמו שרציתי אותם מלכתחילה.

מבלי לשים לב אכנס לפעולה ואעשה הכל כדי שהדברים יקרו כרצוני.

פתאום אני כבר לא בהרמוניה.
אני במתח.
מתווכח עם המציאות.
נודד בעולם של רעיונות שלקחו אותי אל עתיד דמיוני,
וגזרו עלי סבל.

הצעה לתרגול:
בחר נושא אחד שמטריד אותך.
קח דף ועט וענה על השאלות הבאות.
לא מומלץ לענות בעל-פה.

נסה לפרק את המנגנון מהסוף להתחלה:

1. מה הנושא שמטריד אותך?
2. מה אתה עושה כדי לשלוט בעניין שיסתדר לפי רצונך?
3. איך אתה מרגיש כשאתה חושב על כך שתאבד שליטה במצב?
4. מה אתה מפחד לאבד / מה אתה מפחד שלא תצליח להשיג ביחס לנושא?
5. מה הייתה המחשבה הבסיסית שהאמנת לה וניסית לשמר?
6. האם אתה עדיין מאמין למחשבה הזו?
7. איך היית מרגיש אם היית יכול להניח למחשבה הזו?

נזיר בעיר.

אני קיים משמע אני חושב

מחשבה עולה בתוכי וחולפת הלאה- זה טיבה.
כשהיא מתעוררת, אני מנכס אותה לעצמי וטוען שאני הוא זה שיצר אותה- שחשב אותה.
אני מרגיש כך מפני שלצד המחשבה קיימת תחושה פיזית.

היות וברב שעות היום אני מזדהה עם הגוף שלי,
התחושה הפיזית- לצד המחשבה,
גורמת לי להרגיש שהמחשבה היא אמיתית- שהיא שלי ורק שלי.

אבל אם אנסה לנבא מה תהיה המחשבה הבאה שלי,
סביר להניח שלא אצליח לדעת.

אם אנסה להפסיק לחשוב ולו לדקה אחת בלבד,
לא אצליח גם במשימה הזו.

המחשבות אינן שלי.
הן חולפות בתוכי כמו ענן שחולף בשמיים.
הן באות והולכות ומחליפות אחת את השניה.

לא ניתן לחשוב שתי מחשבות בו זמנית.
הן מהירות ונצמדות אחת אל חברתה לפי הקשרים מתוך סיפור החיים הפרטי של כל אדם.

הצעה לתרגול:
שב למשך חמש דקות ללא הסחת דעת (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...)
נסה לאתר את המחשבות המתעוררות בתוכך ואפיין אותן בשם "מחשבה".

בכל פעם שמתעוררת מחשבה, אל תתמסר לחשיבה שלה- רק קרא לה בשם "מחשבה" וחפש את הבאה אחריה.

נסה לאתר בכל פעם את המחשבה המקורית ממנה התחילה השרשרת האסוציאטיבית ואל תתמסר לרצף המחשבות.

עכשיו, כשאתה עד להתרחשות המחשבתית הדינאמית הזו,
עשה עם עצמך את החשבון- האם יכולת לעקוב אחרי קצב הופעת המחשבות?
האם הצלחת להבין מאיפה הן צצו ולאן הלכו?
האם הייתה לך שליטה עליהן?

האם אתה עדיין משוכנע שזה אתה שמייצר אותן בעצמך...?

נזיר בעיר

אני וגופי

כשאני אומר "אני", היד מצביעה על הגוף.
כשאני חושב על עצמי, אני מדמיין תמונה של הגוף שלי.

כשנולדתי, קבלתי שם- ומאותו רגע כל ההתייחסות אלי החלה לעבור דרך הגוף.
מכאן גם אני התחלתי להתייחס אל עצמי כאל גוף. כאל אובייקט.
כך מתחיל הבלבול.

אני חושב שאני הוא הגוף הפיזי.
אני חושב כך משום שאני יוצר קשר בין רשמים תחושתיים (פיזיים) המתקיימים כל הזמן בגוף - לבין עולם המחשבות המתקיים במקביל להם:

אני חווה תחושת בחילה פיזית + מופיעה בי מחשבה בנושא פחד = אני (גוף) מפחד
אני חווה תחושת מועקה בחזה + מופיעה בי מחשבה בנושא קנאה = אני (גוף) מקנא
אני חווה תחושת התעוררות מינית + מופיעה בי מחשבה בנושא אהבה = אני (גוף) מאוהב

בגלל שאני מאמין שאני הוא הגוף,
אני מסגל נקודת התייחסות כאל אובייקט חיצוני ומעמיק את האשליה.


תחושת הגוף יכולה להחוות רק בתוך עולם המחשבות.
אבל המחשבות והגוף אינן אותו הדבר.

כשתשומת הלב מופנית החוצה,
המחשבות מסתנכרנות עם הגוף ועם האובייקטים שמחוצה לו.
כך נוצר בלבול כאילו אחד הם.

כל שנותר הוא למקד את תשומת הלב פנימה...
ולגלות מי אני באמת.

הצעה לתרגול:
שב בצורה נוחה לחמש דקות בשקט מוחלט.
נתק כל הסחת דעת חיצונית (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...).

סרוק את איברי הגוף שלך אחד אחד- מכף רגל ועד קצה הקודקוד וחפש את עצמך בתוכם.

שים לב!
החיפוש הוא אחר המהות האמיתית שלך. של מי אתה באמת.
לא של מה שאתה כבר מכיר בתור איברי הגוף הפיזי שלך.
כנס פנימה לתוך כל איבר ואיבר ונסה למצוא בתוכו את מי שאתה באמת.

פרק את הגוף לכמה שיותר גורמים:
האם אתה יכול למצוא את מי שאתה באמת בכפות הרגליים? האם המהות האמיתית שלך נמצאת שם?
האם אתה יכול למצוא את מי שאתה באמת בשוקיים? אולי המהות האמיתית שלך מסתתרת שם?
אולי בשריר הלב?
אולי במוח?

צא למסע שקט בינך לבין עצמך ונסה לגלות איפה אתה נמצא.
אולי תגלה שאתה בכלל לא נמצא בגוף...?

נזיר בעיר.

ההיית או חלמתי חלום

כשאני ער,
כל החושים פועלים ואני חווה את העולם דרכם.
אני קולט רשמים של תמונה, צליל, מגע, טעם וריח ומעבד אותם לכדי חוויה דרכה אני תופס את מה שסביבי.
החושים יוצרים אצלי תחושה של מציאות.

כשאני חולם במצב של שינה רגילה,
אני ממשיך לעבד את החוויות החושיות.
הרי כולנו חווינו לא פעם חלום כל-כך אמיתי, עד כדי בלבול בינו לבין המציאות המוכרת לנו במצב עירות.

מסתבר שתמונה, צליל, מגע, טעם וריח- אינם שמורים רק לשעות העירנות שלנו.
הם חלק אינטגרלי מחוויית הקיום שלנו ודרכם אנו תופסים את העולם ואת מערכת היחסים שלנו מולו.

אם כך, מאיפה הבטחון המלא בכך שהמציאות הנחוות בשעות העירות היא האמת המוחלטת?

הרי במצב של שינה עמוקה, אני לא יודע מי אני ומה אני.
בשינה עמוקה, נטולת חלומות, אני לא יודע אם אני גבר או אישה, ימני או שמאלני, שמן או רזה.

איך זה יכול להיות שבזמן שהתודעה שלי מושבתת ה"אני" המוכר והידוע שלי לא נמצא?
היתכן שכל תפיסת ה"אני" שלי מבוססת רק על מחשבות?
ואם כן, מי אני מעבר לעולם המחשבות? מי אני באמת?

הצעה לתרגול:
שמרו מחברת ועט לצד המיטה שלכם לפני השינה.
כשאתם מתעוררים בבוקר- נסו לאתר את המחשבה הראשונה שעולה במוחכם.
רשמו את המחשבה במחברת.

נסו לחקור מי הוא זה שחשב את המחשבה.
איפה היא נוצרה? ומה הקשר שלה למחשבה הקדומה ביותר "אני".

נזיר בעיר.

עכשיו או לעולם לא

לרזות,
לכתוב רומן,
לצאת ללימודים,
לקום כל בוקר בשש ולהתאמן,
לעשות מדיטציה על בסיס יומיומי... 

אדם חושש לקחת על עצמו מחוייבות לתהליך.
הוא מדמיין את הדרך שעליו לעשות כדי להגיע אל נקודת הסיום המיוחלת ומתייאש לפני שהחל בה.

הוא מאמין למחשבות שמספרות לו כמה זה קשה, תובעני ולא משתלם.
הוא מאמין לסוללת טילי הטורפדו שהכין מתוצרת ביתו במשך שנים:
"אין לי כוח רצון, אני חלש, אני עייף..."

הוא ניזון ממחשבה על עתיד לא ידוע שכל תפקידה לסרס את ההווה בו הוא חי ומתפקד.
הוא רואה את סוף הדרך ומתעלם מאינסוף הרגעים והאפשרויות שעומדים לרשותו לאורכה.

דע להסתפק ברגע הזה ולצעוד צעד קטן בכל פעם.

אם ברצונך לעשות משהו או להיות מישהו- אין לך את הפריווילגיה להניח לספק להתל בך.
כולנו זקוקים לך, שתהיה מי שאתה ושתגשים את תפקידך ומאווייך.

כמו שלא היית מפקיר את מחוייבויותך לאנשים היקרים לך (גם אם אתה עייף ואין לך כח...),
חובה עליך להגשים את ייעודך- ולא עבור עצמך, אלא בשביל עולם טוב יותר.


הצעה לתרגול:
בחר דבר אחד שהיית רוצה לעשות.
באותו רגע שבחרת את הנושא- הנח לכל מחשבה עתידית אודות ההישג בו אתה חפץ.
אל תחלום על העניין בהקיץ, אל תפנטז ואל תחליש את רוחך.
אם מתעוררת מחשבה בנושא, צפה בה בסלחנות והמשך בחייך מבלי ללבות אותה.

התחייב לעניין עליו החלטת למשך 30 יום ברציפות.
דבוק בו יום יום והשתדל לעשותו בשעה קבועה (ככל הניתן).
אם החמצת יום אחד, אל תתעסק בזה, אל תנתח את זה ואל תשפוט את זה.
המשך הלאה- אל היום הבא.

השתדל לא לספר לאיש על המעשה, או למעט במעגל המשתתפים.
המעט בדיבור, הרבה בעשייה.

נזיר בעיר.

רצון = סבל

אני רוצה אהבה.
אני רוצה עבודה.
אני רוצה אייפד.

אנחנו תמיד רוצים משהו.
תמיד בחיפוש אחר הדבר שיעשה אותנו שמחים או מאושרים.

ההשתוקקות והרצון מבטיחים רק דבר אחד- את שימור הסבל.
הרי ברגע שאשיג את הדבר בו חפצתי יהיה משהו אחר לרצות ולהאמין שהוא יקנה לי אושר.

כשאני משיג את האובייקט בו חפצתי אני חש באשלית האושר.
נדמה כי אותו אובייקט הוא פיסת האושר אותה אני חש.
אך זאת לא האמת.

השגת האובייקט בסך הכל השאירה אותי לכמה רגעים של חסד- ללא רצון.
האושר שאני חווה ברגע הזה אינו קשור לחפץ שהשגתי, אלא לתחושת הנקיון מרצון והשתוקקות.

האושר שבתוכי אינו תלוי בשום אובייקט חיצוני לי.
כל השתוקקות למשהו חיצוני מסתירה בתוכה מחשבה על כך שהאושר שלי בעצם איננו שלי... וזהו סבל.

כל השתוקקות ממקמת את האושר שלי בזמן עתיד,
בעוד שהאושר שבתוכי מתרחש כאן ועכשיו, כל הזמן ואינו תלוי בדבר.


הצעה לתרגול:
חפשו רגע אחד של השתוקקות או רצון העולה בכם.
נסו לאתר את המחשבה הנלוות המבטיחה את האושר שיגיע יחד עם האובייקט.
כשהשגתם את האובייקט, בחנו לכמה זמן האושר מחזיק מעמד עד שהוא הופך לסבל או לרצון להשיג דבר מה חדש.

כעת שבו עם עצמכם בשקט.
האם אתם זקוקים לעוד משהו בשביל להיות מאושרים באמת?

נזיר בעיר.

מה הסיפור שלך?

כשאני שומע אנשים מדברים, אני שומע אותם מספרים סיפורים.
בכל שיחה יש סאב-טקסט עם תעודת זהות שאדם מספר לעצמו ולסובבים אותו אודות עצמו.
מעניין מי הוא אותו בנאדם ללא הסיפור הזה.

מה נשאר ממך כשאתה ריק מסיפורים אודות עצמך?
מי אתה באמת?

הצעה לתרגול:
הסתכל על עצמך מהצד כשאתה משוחח.
נסה להקשיב לעצמך ולסיפור שאתה מספר אודות עצמך.
עכשיו שאל את עצמך מה מטרתו של הסיפור הזה בזהות שלך.
איך הוא גורם לך להרגיש?
האם אתה יכול לחיות גם מבלי לספר אותו?

האם תוכל להתאפק בפעם הבאה שתנהל שיחה עם אדם אחר ולא לשלוף את הסיפור הזה...?
פשוט להיות.

נזיר בעיר.

עבר XXX עתיד

המוח אוהב לחשוב.
אם חושבים על זה... זה מה שהוא עושה. חושב.

אני אוהב לחקור את המחשבות האלה.
לנסות להבין מה הן עושות שם, מאיפה הן מגיעות ולאן הן הולכות?

לדוגמא, אני אוהב למקם אותן על ציר זמן.
בתור פנטזיונר, אני אוהב לחשוב על העתיד.
בתור נוסטאלגיונר, אני מאוווד אוהב להעלות זכרונות מהעבר.
והאמת, אני לא חושב שאני היחיד שעושה את זה.

נראה לי שרב המין האנושי עושה בדיוק את זה.
לוקח מחשבות מתוך העבר ומשכפל אותן אל תוך העתיד.

חיות לעומתנו זכו במתנה נפלאה, אין להן את היכולת לחשוב קדימה / אחורה כמונו.
הן, להבדיל מאתנו, חיות בזמן הווה.

אז הנה מחשבה:
אם אני נמצא פיזית במקום אחד- ותמיד בזמן הווה,
למה הראש שלי נמצא תמיד במקום אחר?

האם יכול להיות שהעובדה שהמחשבות שלי נעות מהעבר אל העתיד גורמות לי לסבל?
אולי שם בדיוק מסתתרות כל אותן מחשבות שמעלות רגשות אשם מן העבר, הערכה עצמית ירודה שמקורה בשיפוט עצמי על דברים שעשיתי, חרדה מעתיד לא ידוע או חרדה לאבד משהו שכבר יש לי ואני חושש לחיות בלעדיו...?

מחשבות עבר / עתיד לא מאפשרות לי להיות נוכח ב- 100% במקום אחד ובזמן הווה...
ואם הייתי יכול למצוא דרך להתידד עם ההווה שלי, אולי לא הייתי ממהר כל-כך להמירו בתחליפים זולים:
העבר- שפג תוקפו.
והעתיד- שלא באמת ידוע.

המלצה לתרגול:
כל פעילות יכולה לתת עוגן של זמן הווה.
ניתן לתרגל את זה בכל זמן ובכל מקום:
בנהיגה, במקלחת, בהליכה, בזמן האוכל- איפה שרק תרצו. רק תתמקדו. וכשאתם מאבדים את הריכוז בפעולה, תחזירו אותו בעדינות ובאהבה ללא שיפוט עצמי. בהתחלה תוכלו להשמיע לעצמכם מחשבה שתלווה אתכם לאורך כל הפעולה ותעזור לכם להשאר נוכחים בזמן הווה.
לדוגמא:
אני שוטף עכשיו את הכלים, אני שם סבון על הספוג, אני מעביר את הספוג על הצלחת, אני שוטף את הסבון מהצלחת...

תנו לפעולה המתבצעת להיות אחת ויחידה. תנו לה את הכבוד המגיע לה ותהיו איתה בנוכחות מלאה.

בטוח שתגבירו את המודעות שלכם לפעילות אותה אתם מבצעים ותהיו מקצועיים יותר ומדוייקים יותר.

זאת מדיטציה. היא לא חייבת להיות על כרית עם בגדים לבנים ובישיבת לוטוס.
מדיטציה היא נוכחות ברגע הזה, כשהמחשבה לא לוקחת אותנו אחורה וקדימה על ציר הזמן.
מדיטציה היא זמן הווה.

נזיר בעיר.

הנזיר והמאזדה

פרארי אין.
כנראה שגם לא תהיה.
לפחות לא בצורה של אוטו...

אני כאן כדי לשקף את החיים, ואת עולם המחשבות החולף בתוכי.
הבלוג הזה עומד לרשות כל מי שסקרן מספיק לשאול שאלות ולגלות את טבעו האמיתי.

אני עובד באמצעות הגוף ובוחן בדרכים שונות את היכולת לצמוח מתוכו.
רב עבודתי מתבצעת דרך תרגול יוגה ופעילות תזונתית.

אשתדל להעלות לפה תכנים מתוך תקווה לעורר השראה אצל אחרים.

נזיר בעיר.